הפרק היומי בתנ"ך | פרק י' בספר יהושע: עצירת השמש ואבני אלגביש משמים על האויבים

תקציר הפרק

פרק י' בספר יהושע עוסק במלחמת מלכי הדרום: ירושלים, חברון, ירמות, תל לכיש, לכיש ועגלון. "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". כיבוש דרום הארץ, והריגת כל תושבי הערים הכבושות.

לקריאת הפרק המלא ברצף, לחצו כאן>>

הפרק המלא

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם.

(ב) וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים.

פסוקים א-ב: כאשר אדוני צדק, מלך ירושלים, שמע שיהושע לכד את העי והחרימה כמו שעשה ליריחו, ושיושבי גבעון השלימו עם ישראל, הוא והמלכים האמורים האחרים פחדו מאוד כי גבעון הייתה עיר גדולה וגיבוריה חזקים.

(ג) וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר.

(ד) עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

פסוקים ג-ד: אדוני צדק פנה למלכי חברון, ירמות, לכיש ועגלון וביקש מהם להצטרף אליו ולהכות את גבעון על שהשלימה עם ישראל.

(ה) וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ.

(ו) וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר אַל תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר.

פסוקים ה-ו: חמישה מלכי האמורי אספו את צבאותיהם ויצאו להילחם בגבעון. אנשי גבעון שלחו שליחים ליהושע בגלגל וביקשו ממנו לבוא במהרה לעזרתם כי כל מלכי האמורי התאספו נגדם.

(ז) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל.

(ח) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מֵהֶם כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ.

פסוקים ז-ח: יהושע וכל עם המלחמה עלו מגלגל, וה' הבטיח ליהושע שלא לפחד כי הוא נתן את אויביהם בידיהם.

(ט) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם כָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל.

(י) וַיְהֻמֵּם יְהוָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה.

(יא) וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַיהוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב.

פסוקים ט-יא מתארים נס עצום ביותר: יהושע הגיע פתאום בלילה, וה' היכה את האויבים מכה גדולה בגבעון, רדפם והכה אותם עד עזקה ומקדה. כאשר הם נסו, ה' השליך עליהם אבנים גדולות מהשמיים.

(יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה בְּיוֹם תֵּת יְהוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.

(יג) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים.

פסוקים יב-יג מתארים נס פלאי נוסף: יהושע דיבר לה' וביקש מהשמש והירח לעצור, והשמש עמדה בשמים ולא מהרה לשקוע עד שישראל נקמו באויביהם.

(יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יְהוָה בְּקוֹל אִישׁ כִּי יְהוָה נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל.

פסוק יד שב ומדגיש את גודל הנס: לא היה יום כמו זה בו ה' שמע בקול אדם ונלחם למען ישראל.

(טו) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה.

יהושע וכל ישראל חזרו בשלום למחנה בגלגל.

(טז) וַיָּנֻסוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה.

(יז) וַיֻּגַּד לִיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה.

פסוקים טז-יז: חמשת המלכים נסו והתחבאו במערה במקדה. יהושע קיבל דיווח על כך והורה לגלול אבנים על פי המערה ולשמור עליהם.

(יח) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָם.

(יט) וְאַתֶּם אַל תַּעֲמֹדוּ רִדְפוּ אַחֲרֵי אֹיְבֵיכֶם וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם אַל תִּתְּנוּם לָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם כִּי נְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם.

(כ) וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד עַד תֻּמָּם וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.

פסוקים יח-כ: יהושע ציווה לרדוף אחרי האויבים הנותרים ולהכותם עד תומם. כל העם חזר בשלום למחנה במקדה.

(כא) וַיָּשֻׁבוּ כָל הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל יְהוֹשֻׁעַ מַקֵּדָה בְּשָׁלוֹם לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאִישׁ אֶת לְשֹׁנוֹ.

(כב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ פִּתְחוּ אֶת פִּי הַמְּעָרָה וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה.

(כג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶת מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶת מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶת מֶלֶךְ עֶגְלוֹן.

פסוקים כא-כג: יהושע ציווה לפתוח את המערה ולהוציא את חמשת המלכים. הם הוצאו ונעשו פעולות סמליות להראות את תבוסתם.

(כד) וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת רַגְלֵיהֶם עַל צַוְּארֵיהֶם.

(כה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם.

פסוקים כד-כה: יהושע קרא לקציני המלחמה לשים רגליהם על צווארי המלכים ואמר להם להתחזק כי כך ה' יעשה לכל אויביהם.

(כו) וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן וַיְמִיתֵם וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב.

(כז) וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים וַיַּשְׁלִכֻם אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ שָׁם וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל פִּי הַמְּעָרָה עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

פסוקים כו-כז: יהושע היכה והמית את המלכים, ותלה אותם על חמישה עצים עד הערב. בערב ציווה להורידם ולשים אותם במערה עם אבנים גדולות על פי המערה.

(כח) וְאֶת מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ הֶחֱרִם אוֹתָם וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וַיַּעַשׂ לְמֶלֶךְ מַקֵּדָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ.

(כט) וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִמַּקֵּדָה לִבְנָה וַיִּלָּחֶם עִם לִבְנָה.

(ל) וַיִּתֵּן יְהוָה גַּם אוֹתָהּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְאֶת מַלְכָּהּ וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד וַיַּעַשׂ לְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ.

(לא) וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלִּבְנָה לָכִישָׁה וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּלָּחֶם בָּהּ.

(לב) וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה.

פסוקים כח-לב: יהושע כבש את מקדה, לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, והכה כל עיר לפי חרב, והחרים כל נפש אשר בה, כפי שציווה ה'.

(לג) אָז עָלָה הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר לַעְזֹר אֶת לָכִישׁ וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד.

(לד) וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלָּכִישׁ עֶגְלֹנָה וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ.

(לה) וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ בַּיּוֹם הַהוּא הֶחֱרִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלָכִישׁ.

(לו) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מֵעֶגְלוֹנָה חֶבְרוֹנָה וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ.

(לז) וַיִּלְכְּדוּהָ וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ וְאֶת כָּל עָרֶיהָ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְעֶגְלוֹן וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ.

(לח) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ.

(לט) וַיִּלְכְּדָהּ וְאֶת מַלְכָּהּ וְאֶת כָּל עָרֶיהָ וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֶבְרוֹן כֵּן עָשָׂה לִדְבִרָה וּלְמַלְכָּהּ וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה וּלְמַלְכָּהּ.

פסוקים לג-לט: יהושע היכה גם את מלך גזר שעזר ללכיש. כל הערים נכבשו, והמלכים הוכו לפי חרב ולא הושאר שריד.

(מ) וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וְאֵת כָּל הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

(מא) וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן וְעַד גִּבְעוֹן.

(מב) וְאֵת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת אַרְצָם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל.

פסוקים מ-מב: יהושע הכה את כל הארץ, ההר, הנגב, השפלה והאשדות, כפי שציווה ה' ולא השאיר שריד. הוא כבש את כל המלכים וארצותיהם כי ה' נלחם לישראל.

(מג) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה.

פסוק מג: יהושע וכל ישראל חזרו בשלום למחנה בגלגל, לאחר הניסים העצומים שנעשו.

פירוש מילים קשות בפרק

"גולו" - גלגלו אבנים אל פי המערה (רש"י).

"והאשדות" - מקום שמי הגבעות שופכים (מצודת דוד).

"כי עיר גדולה" - ועם כל זה לא אצרו כח להילחם והמסו בזה לב אנשי המלחמה (מצודת דוד).

"אל תרף ידיך" - לעזוב אותנו בידם (מצודת דוד).

"עד עזקה" - בכל הדרך אשר נסו ממורד בית חורון עד בואם לעזקה נפלו עליהם אבני הברד (מצודת דוד).

"אבנים" - אבני ברד (מצודת דוד).

"הם במורד" - כשהם ירדו במורד ההר (מצודת דוד).

ביאורים מעניינים של פרשנים

"אז ידבר" - אמר שירה תחת השמש לפי שאמר לשמש דום דום מלומר שירה וכל זמן שהוא דומם עומד ואינו מהלך שבכל עת הילוכו הוא אומר שירה ופשוטו של מקרא דום לשון המתנה כמו (שמואל א יד ט) אם כה יאמרו אלינו דומו וכן (תהלים לז ז) דום לה' "וירח בעמק אילון" - אותו שעה היה הירח עומד כנגד עמק אילון והוא רחוק מגבעון שהרי גבעון בגבול בנימין ואילון בגבול דן (רש"י).

"הלא היא כתובה" - דבר זה נכתב בתורה שאמר לו יעקב ליוסף (בראשית מח יט) זרעו של אפרים יהיה מלא וגו' אימתי ביום שעמדה חמה ליהושוע נתמלא כל העולם שמעו של יהושוע ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים (רש"י).

"ויהי כשמוע" – המלבי"ם מסביר את גודל הנס שהתרחש כאשר הטיל ה' סכסוך בין הגויים. כה דבריו: "הנה למעלה (ריש סי' ט) סיפר שנתקבצו כל המלכים להלחם עם ישראל, וה' הניא מחשבותם והטיל מהומה ביניהם באופן שלא באו כולם כאחת, כי יושבי גבעון שגם מלכם היה עם הועד של המלכים הנזכר (כי שם נזכר החוי) הם התיעצו להשלים עם ישראל, ועי"כ עלה חמת חמשה המלכים הנזכרים פה ויעלו להלחם עם גבעון, ונפלו בידי יהושע בהיותם נפרדים מן הקבוץ הנ"ל בסימן הקודם".

"כי לכד" – המלבי"ם מסביר כך:

* שמע "כי לכד" ע"י ערמה ותחבולות מלחמה, וזה חיזק לבבו לקבץ את רעיו ולהילחם אחר שכחם תלוי רק בערמה ותחבולה.

* שמע כי "כאשר עשה ליריחו כו' כן עשה לעי". ר"ל שאם היה מחרים יריחו לבד, זה מנהג כל כובשי ארצות להחרים העיר הראשונה להטיל מוראו. אבל אחר שהחרים גם עי, מבואר שדעתו להחרים את כולם, וזה עורר לבבם לבל יחרישו.

* "וכי השלימו יושבי גבעון". ובזה הביאו מורך בלב כולם, כי יאמרו אם גבעון יראה מהלחם איך נעמוד אנחנו.

* "ויהיו בקרבם". ואחר שישראל קבלו אותם ימצאו רבים שישלימו אתם ויהיו למס כדי (שיהיו) [שיחיו] אותם. וגם שבמה שישבו בקרבם מצאו ערי מושב אשר יספיקו להם צדה ומזון ומחסה ומסתור.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

* שמש בגבעון דום - זה שאמר הכתוב: אני ידי נטו שמים וכן צבאם צויתי. אמר ר' יונתן: תנאים התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לבני ישראל, הדא הוא דכתיב: וישב הים לפנות בקר לאיתנו - לתנאו. אמר ר' ירמיה בר' אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב: אני ידי נטו שמים וכל צבאם ציוויתי.

ציוויתי את הים שיקרע לפני בני ישראל. ציוויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר: שמש בגבעון דום. ציוויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר: האזינו השמים ואדברה. ציוויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר: והעורבים מביאים לו לחם. ציוויתי את האור שלא תזיק את חנניה מישאל ועזריה. ציוויתי את האריות שלא יזיקו לדניאל. ציוויתי את השמים שיפתחו לפני יחזקאל, שנאמר: נפתחו השמים ואראה מראות אלהים. ציוויתי את הדג שיקיא את יונה, שנאמר: ויאמר ה' לדג ויקא את יונה. זה שאמר הכתוב: ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שייראו מלפניו.

* אמר רבי יוסי בן זמרא: כך ברא הקב"ה את עולמו יום שיהא יום כו'. בא יעקב ושקע השמש שלא בעונתו, שנאמר: וילן שם כי בא השמש. בא יהושע ועשה את הלילה יום, שנאמר: שמש בגבעון דום. הרי צדיקים שגורעין ומוסיפין על דבריו כדי שיהיו הבריות יראין מלפניו.

* אימתי ורגזו וחלו מפניך? שעמדה לו חמה. מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח וכוכבים עולים להאיר על הארץ, עד שבא יהושע ועשה מלחמתם של ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתם של ישראל שלא יחללו את השבת, עד שראה חכמי הגויים חובשים במזלות לבא על ישראל. מה עשה? פשט את ידיו לאור השמש ולאור הירח, והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד ואחד במקומו שלשים ושש שעות עד מוצאי שבת, שנאמר: וידום השמש וירח עמד וראו כל מלכי ארץ ותמהו, לפי שלא היה כמוהו מיום שנברא העולם, שנאמר: ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל: