זה שבכוחנו לדמיין משהו, לא אומר שהוא אפשרי במציאות

עם ישראל מעביר מזה 3300 שנה מסמך היסטורי מקודש, שבו הקב"ה מעיד לדורות עולם: "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עימכם" (שמות כ', י"ח).

לאף עם אחר בעולם כולו אין מסמך היסטורי כזה, המתעד התגלות אלוקית בפני אומה שלמה. הוכחה כזו צריכה לשכנע כל אדם רציונלי לקבל את אמיתות התורה.

הסיבה היחידה שיש אנשים שלא מודים באמת הפשוטה הזו, הוא בגלל כוח דמיונם. ישנם הסבורים שאם בכוחם לדמיין משהו, הרי שהתרחיש הדמיוני יהיה אפשרי. טעות זו מצויה אצל ילדים.

לדוגמה, ילד קטן יכול לדמיין לעצמו שני חתולים נאבקים במגרש גרוטאות, ובתוך המהומה מתחברים חלקי גרוטאות שונים לגמרי זה לזה עד שנוצר מתוכם לפתע שעון כיס...

שכלו של מבוגר ידחה דמיון ילדותי שכזה מתוך הבנה טכנית עד כמה מורכב שעון: יש בו כ-130 חלקים שונים שפועלים בתיאום, כל חלק מדויק בגודלו ובצורתו הסימטרית, ונדרשת הרכבה עדינה ומדויקת עד מאוד כדי לחברם ביחד. מבחינה טכנית, אין במגרשי גרוטאות חלקים זעירים ומדויקים כל כך בצורתם, ותנועה מהירה ופרועה של חתולים לא תוכל לעולם לחבר ביניהם בדיוק הנדרש.

הדמיון איננו "חושב", אלא מראה מיד תמונות בצורה כללית, מופשטת ומעורפלת, ואינו מבחין בפרטים טכניים ודקים שיכולים לסתור אותו; אך בשונה מן הילד, לנו יש ניסיון אישי בהכרת המציאות ומורכבותה, ולכן נבחר להשתמש בשכלנו החושב כדי להגיע למסקנות אמיתיות לגביה.

כשאנו מדברים על "עם", איננו מדברים על יחידה אחת, מעין גוש בשר משותף בעל רצון אחיד, אלא מדברים על פרטים רבים ושונים זה מזה, בעלי רצונות שונים: גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, הורים וסבים, עשירים ועניים, רופאים וחקלאים, תושבים ומהגרים, פקידי ממשל ואזרחים, צדיקים ושומרי חוק, כמו גם עבריינים ופושעים, יש שתומכים במנהיגות מסוימת ואחרים שתומכים במנהיגות הפוכה, ובכל מעמד ומקצוע נמצא תחרות בין אנשים. אפילו בתוך משפחה אחת נמצא אחים ואחיות בעלי אופי ורצונות שונים זה מזה: חכם, תם, סקרן, מתבודד, חברותי, רגזן, סבלן ועוד ועוד.

כעת יובן מדוע בלתי אפשרי תרחיש שבו מיליוני אנשים יהיו תמימי דעים בנושא אחד. בדיוק כפי ששעון לא יכול להיווצר מתאונה אקראית במגרש גרוטאות, כך במציאות לא ייתכן מצב שבו מיליוני אנשים יסכימו פה-אחד על אותה היסטוריה, אם לא קיבלו אותה יחד מכל אבותיהם שהיו עדים לה: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (דברים ל"ב, ז').

בכל שנה ושנה אנו מספרים לילדינו בליל הסדר על הניסים הגדולים של יציאת מצרים, כפי שעשו אבותינו ואבות אבותינו, החל מן הדור הראשון שבו יצאו ממצרים וראו את הניסים האדירים במו עיניהם. עדות היסטורית של עם שלם לא ניתנת להכחשה. הרוצה לברוח מן האמת, בורח אל דמיונו, אך אנו יודעים כי המציאות נכונה מכל דמיון.