מָה הֵבִיא רַבִּי חֲנִינָא הֶעָנִי בְּמַתָּנָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵיךְ?

אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם עַל נֵס שֶׁקָּרָה לְאִישׁ מְלֻמָּד בְּנִסִּים. כְּלוֹמַר, נִסִּים הָיוּ אֶצְלוֹ הַרְבֵּה, כְּמוֹ הַטֶּבַע. 

מִי זֶה? רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. הוּא הָיָה חַי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי הָיָה קַיָּם. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יָכוֹל לְבַקֵּשׁ כָּל דָּבָר – הוּא לֹא בִּקֵּשׁ לְעַצְמוֹ שׁוּם דָּבָר, הָיָה עָנִי מָרוּד, וְאָכַל רַק חָרוּבִים כָּל הַשָּׁבוּעַ. 

פַּעַם אַחַת רָאָה אֲנָשִׁים מֵהַשְּׁכוּנָה עוֹלִים לָרֶגֶל, וּבִידֵיהֶם פֵּרוֹת וּבָקָר, לְהָבִיא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. "גַּם אֲנִי רוֹצֶה לָתֵת מַתָּנָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל מָה אַתֶּן? חָרוּבִים? הֵם לֹא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים...". 

וְהִנֵּה רָאָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ אֶבֶן גְּדוֹלָה. "הֶמְמְמְ... הָאֶבֶן הַזּוֹ, יֵשׁ לָהּ צֶבַע יָפֶה, וְגַם צוּרָה מְעַנְיֶנֶת. עִם כַּמָּה שִׁפּוּצִים, הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת מַתָּנָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ!". 

אָמַר וְעָשָׂה. רַבִּי חֲנִינָא שָׁאַל מֵחֲבֵרוֹ כְּלֵי עֲבוֹדָה, וְהֵחֵל לְסַתֵּת בָּאֶבֶן. עָשָׂה מִסְגֶּרֶת שְׁקוּעָה בַּחֲזִית וּמֵאָחוֹר, חָרַט עִגּוּלִים וְגַלִּים מִצַּד יָמִין וּמִשְּׂמֹאל, וּלְבַסּוֹף – מָשַׁח אוֹתָהּ בְּשֶׁמֶן, שֶׁתֵּרָאֶה מַבְרִיקָה. "מַמָּשׁ מַתְאִימָה לְפָאֵר וּלְיַפּוֹת אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ! אֵיזֶה יֹפִי!", שָׂמַח רַבִּי חֲנִינָא. "עַכְשָׁו רַק צָרִיךְ לְהָבִיא סַבָּלִים שֶׁיָּרִימוּ אוֹתָהּ עַד לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ". 

מָצָא רַבִּי חֲנִינָא כַּמָּה סַבָּלִים, וְשָׁאַל אוֹתָם: "כַּמָּה יַעֲלֶה לָקַחַת אֶת הָאֶבֶן עַד לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ?". 

"חֲמִשָּׁה סְלָעִים", עָנוּ הַסַּבָּלִים. 

"אוֹי, יֵשׁ לִי רַק סֶלַע אֶחָד...". 

"אֵין חֲמִשָּׁה סְלָעִים – אֵין לְךָ סַבָּלִים". 

הָלְכוּ הַסַּבָּלִים, וְרַבִּי חֲנִינָא חָשַׁב: "כַּנִּרְאֶה סֶלַע אֶחָד לֹא מַסְפִּיק... אָז מִי יַעֲזֹר לִי לְהָבִיא מַתָּנָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ?". 

"הֵי, רַבִּי", שָׁמַע קוֹל מֵאֲחוֹרָיו. "צָרִיךְ עֶזְרָה בְּמַשֶּׁהוּ?". רַבִּי חֲנִינָא הִסְתּוֹבֵב, וְרָאָה חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים חֲזָקִים. "כֵּן, אֲנִי צָרִיךְ עֲבוֹדַת סַבָּלוּת, לְהָרִים אֶבֶן יָפָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל יֵשׁ לִי רַק סֶלַע אֶחָד...". 

"נָרִים בִּשְׁבִילְךָ אֶת הָאֶבֶן תְּמוּרַת סֶלַע אֶחָד, אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁגַּם אַתָּה תָּרִים אֶת הָאֶבֶן אִתָּנוּ". 

"בְּסֵדֶר, תּוֹדָה לָכֶם! בּוֹאוּ אִתִּי אֶל הָאֶבֶן!". 

הֶחֱזִיקוּ הָאֲנָשִׁים וְרַבִּי חֲנִינָא בָּאֶבֶן, וְסָפְרוּ: "אַחַת שְׁתַּיִם וְ-שָׁ-לֹשׁ!" רַבִּי חֲנִינָא עָצַם אֶת עֵינָיו בְּמַאֲמָץ לְהָרִים אֶת הָאֶבֶן, וּכְשֶׁפָּקַח אוֹתָן – הוּא מָצָא אֶת עַצְמוֹ עִם הָאֶבֶן, בְּרַחֲבַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ! "הֵי! אֵיךְ הִגַּעְנוּ מַהֵר כָּל כָּךְ? וְאֵיפֹה הַסַּבָּלִים? אֲנִי צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לָהֶם!". 

רַבִּי חֲנִינָא הֵבִין שֶׁה' שָׁלַח לוֹ מַלְאָכִים לְהָבִיא אֶת הָאֶבֶן לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהוֹדָה לַה' מִכָּל הַלֵּב. 

סיפורי אמיתי המספר מחכים לכם עכשיו באתר עולם הילדים >> 

לסיפורים נוספים של אמיתי המספר היכנסו כאן >>