סיון רהב מאיר: מותר לחלוק, אפשר להביע דעה נחרצת. השאלה היא איך

1.פרשת השבוע מזכירה: הסכנה היא קודם כל ביחסים בינינו, בבית פנימה. איך אנחנו מנהלים את הוויכוחים בינינו? האם נשכיל לזכור מה הזהות המשותפת והסיפור הגדול שלנו, למרות המחלוקות?

בתורה, עמלק הוא האויב שמחכך ידיים בהנאה מול כל המחלוקות הפנימיות. הוא רואה איך אנחנו מכשילים את עצמנו. במציאות כיום אלה סינוואר ונסראללה. לפעמים האויב נהנה לשמוע חדשות, כי אנחנו פשוט עושים לו את העבודה.

זה לא משנה מה הנושא שבמחלוקת. השבוע זה גיוס חרדים. לפני שבוע - עסקת החטופים. לפני שנה - הרפורמה המשפטית.

מותר לחלוק, אפשר להביע דעה נחרצת, וצריך לבסוף לדון ולקבל החלטות בסוגיות מורכבות ורגישות. העניין הוא איך.

זה היה נכון תמיד, אבל אחרי 7.10 השאלה הזו נוקבת מתמיד: האם אני מסוגל לכבד את מי שחושב אחרת ממני, או שהוא הופך לאויב שלי, ואז אני שוכח מי האויב האמיתי, שהכה בשמחת תורה בכולנו? האם אני שופך עוד אש למדורה, או שאני לוקח נשימה ומסוגל לנהל דיון בוגר?

בשבת בבוקר קראו בבתי הכנסת את פרשת "שלח". איזו תזכורת חשובה. היא מספרת על חטא המרגלים. 12 מרגלים נשלחים לארץ, ועשרה מתוכם חוזרים פסימיים ומצליחים לשכנע את העם כולו להתייאש מלהיכנס לארץ. העם בוכה, מסוכסך, אלים, ואלוקים מעביר להם מסר חינוכי: ככה אי־אפשר להמשיך במסע. דור המדבר נענש. 40 שנה נתקענו והתעכבנו במדבר ולא זכינו להיכנס לארץ בגלל הטעות הזו.

לא היינו ראויים. חשוב לזכור, כל זה קרה בלי אויב חיצוני. אנחנו קילקלנו לעצמנו. רק שני מרגלים עמדו מול העם המיואש, קראו להמשיך ביחד במסע והכריזו: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד". יש סיפור משותף, נתגבר על הקשיים, קדימה. הם צדקו. הלוואי שנדע לדבר ולחשוב כמוהם.

2. הכותרות על מה שקרה השבוע בלוס־אנג'לס נשמעות נורא: התקפה אנטישמית אלימה על בית כנסת "עדת תורה". תומכי חמאס הביאו דגלים ואלות ואיימו על יהודים. אחד מהם גם נעצר על ידי המשטרה.

ראש העיר, מושל קליפורניה וגם הנשיא פרסמו גינויים נחרצים.

אבל רגע, צריך לדעת לקרוא חדשות. גדעון כץ סיפק לי גרסה אחרת לגמרי לאירועים, גרסה שהיא אפילו אופטימית למדי.

כץ מארגן ירידי נדל"ן בחו"ל למי שמתעניין בעלייה. מאז שמחת תורה - הביקוש בשיא. הוא היה מעורב בהפקת אירועים למתעניינים בישראל בניו־ג'רזי, מונטריאול, ניו־יורק ועכשיו גם בלוס־אנג'לס.

"בכל פעם מחדש המפגינים הפרו־פלסטינים מגיעים", הוא מספר, "אבל המשטרה דואגת להרחיק אותם. הפעם, למרות הבקשות שלנו, השוטרים הרשו להפגנה להתקרב ממש אל בית הכנסת שבו נערך האירוע, בשדרות פיקו בלוס־אנג'לס. לכן זה הידרדר לאלימות". מבלי להמעיט בחומרת האירועים, הסיפור בעיניו הוא גם האירוע עצמו.

חשוב לשים לב נגד מה הם הפגינו.

"הם אמנם צעקו בחוץ, אבל בפנים התכנסו יותר מ־350 יהודים. צעירים, מבוגרים, משפחות, המוני יהודים שהצביעו ברגליים, ובאו לחפש דירות בארץ. הם מבקשים לקנות כעת בתים בכל רחבי ארץ ישראל, ובעצם אומרים בפה מלא, כמו בפרשת השבוע: 'טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד'. הם מתקנים את חטא המרגלים, ואלפי שנים אחר כך עוזבים את מצרים, את ארצות־הברית, לטובת ישראל. חלקם פילסו לעצמם דרך ממש בתוך ההפגנה המכוערת וספגו קללות ומכות, וחלקם נכנסו מהכניסה האחורית. המפגינים החמאסניקים היו מאוד ברורים: 'פרום דה ריבר טו דה סי', כלומר אין זכות ליהודי לגור בשום מקום בארץ ישראל. ומה שקרה שם בחוץ, הוא בדיוק הסיבה שבגללה בפנים כל כך הרבה אנשים הביעו רצון לעלות לארץ. ראיתי השבוע בעיניים איך גל האנטישמיות הזה יוצר תוצאה הפוכה: הם רק מחזקים את ישראל".

3. "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד". ככה התחילה גם ההודעה ששלחה לי מאור שקד, בציטוט מהפרשה. היא אחות של נוי זעפרני, שנרצחה במתקפה בכניסה לקיבוץ ניר עוז. נוי הייתה מאורסת ליובל רביע, ונרצחה ביחד איתו ועם נועם אחיו. ואם לא שמעתם על שלושת הצעירים האלה, זוהי רק עוד תזכורת לעוצמת הרוע שמולנו. עשרה ימים הם נחשבו נעדרים. עשרה ימים חיכינו לדעת מה עלה בגורלה", מספרת מאור. "אנחנו קוראים לזה 'עשרת ימי תשובה' שלנו. ואז הגיע הלילה שבו הודיעו לנו שיש זיהוי ודאי". אז למה "טובה הארץ מאוד מאוד"? מה האחות השכולה מבאר־שבע רוצה לומר? "נוי שלנו הייתה מחוברת מאוד לארץ ישראל. היא גדלה ביישוב נוקדים, אהבה לטייל בארץ וידעה בעל פה את כל שירי ארץ ישראל. בבת־המצווה של נוי, סבתא העתיקה לה את כל שירי אהוד מנור בכתב יד, לקלסר מיוחד, שנוי אהבה לשיר ממנו. בכל שבת היינו שרים בקולי קולות שירי אהבה לארץ המופלאה שלנו.

"בפרשת השבוע, פרשת שלח, המרגלים יצאו לתור את הארץ, וחזרו פסימיים. מאז מלווה אותנו חטא המרגלים ועימו השאלה: איך אתה מסתכל על המציאות? באופטימיות ובאמונה, או בייאוש? בשנה שעברה הייתי בערב מיוחד. בשבוע של פרשת המרגלים, משפחת בוזגלו מדימונה הזמינה לערב שירה ודיבורים, שבו רואים את הטוב בישראל. הבטחתי לעצמי שאעשה את זה בשנה הבאה אצלי. רציתי שהמנהג יתפוס בעוד מקומות. אז קרה האסון.

"והנה, כשהגיע השבוע הזה, החלטתי לעמוד בהחלטה שלי. אני לא רוצה לטעות כמו עשרת המרגלים. הם אמרו שזו 'אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ', משם מגיע הביטוי הנורא, ואנחנו מעבירים מסר אחר: תביאו כלי נגינה, תדפיסו שירי ארץ ישראל, תאמרו דברי תורה. אני לא רואה את הארץ רק דרך הפוליטיקה והחדשות. בעומק הדברים, הארץ טובה. השנה, היא ספוגה גם בדם של אחותי ושל עוד רבים מבנינו, אבל זה רק מחזק את הצורך לשמור עליה, לאהוב אותה. להאמין שהבלגן עוד יתבהר".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".