הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"א בספר יהושע: הניסים במלחמות הצפון

תקציר הפרק

מלחמת מלכי הצפון במי מרום: מלך חצור, מדון, שמרון ואכשף. כיבוש צפון הארץ וסיום הכיבוש. שריפת חצור, הריגת כל תושבי הערים הכבושות.

לקריאת הפרק המלא ברצף, לחצו כאן>>

הפרק המלא

(א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף.

פסוק א: יָבִין מלך חָצוֹר שולח הודעות למלכי מדון, שִׁמְרוֹן, ואכְשָׁף לקרוא להם להצטרף אליו במלחמה נגד בני ישראל.

(ב) וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנֲרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם.

פסוק ב: יָבִין שולח גם למלכים בצפון הארץ, בערבה (דרום הכינרת), בשפלה ובאזורים שונים, כולל נאפת דּוֹר.

(ג) הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה.

פסוק ג: בנוסף, הוא פונה אל הכנענים, האמֹרים, החִתּים, הפרִזּים, היבוסים, והחִוִים אשר נמצאים תחת הר חרמון בארץ המִּצְפָּה.

(ד) וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד.

פסוק ד: כל המלכים האלה יוצאים עם מחנותיהם, צבא גדול מאוד כמו חול על שפת הים, עם סוסים ורכב רב.

(ה) וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל.

פסוק ה: כל המלכים הללו מתאספים יחד במחנה אחד על מֵי מֵרוֹם להילחם נגד ישראל.

(ו) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ.

פסוק ו: ה' אומר ליהושע לא לפחד מהם, כי מחר בשעה זו כל האויבים יימסרו לידי ישראל, והוא מצווה אותו לעקר את סוסיהם ולשרוף את מרכבותיהם באש.

(ז) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם וַיִּפְּלוּ בָּהֶם.

פסוק ז: יהושע וכל צבא המלחמה שלו תוקפים את האויבים על מֵי מֵרוֹם פתאום ונופלים עליהם בהפתעה.

(ח) וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד.

פסוק ח: ה' מוסר את האויבים בידי ישראל, ויהושע רודף אחריהם עד צידון רבָּה, מִשְׂרְפוֹת מַיִם ובִּקְעַת מִצְפֶּה מזרחה. הם מכים את האויבים עד שלא נותר מהם שריד.

(ט) וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ יְהוָה אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ.

פסוק ט: יהושע עושה לאויבים כפי שה' ציווה – הוא עוקר את סוסיהם ושורף את מרכבותיהם באש.

(י) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר וְאֶת מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה.

פסוק י: יהושע חוזר ולוכד את חָצוֹר ומכה את מלכה בחרב, כי חָצוֹר הייתה הממלכה המרכזית של כל הממלכות הללו.

(יא) וַיַּכּוּ אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חֶרֶב הַחֲרֵם לֹא נוֹתַר כָּל נְשָׁמָה וְאֶת חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ.

פסוק יא: יהושע מכה את כל תושבי חָצוֹר בחרב ומשמיד אותם לחלוטין. הוא שורף את העיר באש.

(יב) וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב הֶחֱרִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה.

פסוק יב: יהושע לוכד את כל ערי המלכים הללו ומכה את מלכיהם בחרב, משמיד אותם כפי שציווה משה עבד ה'.

(יג) רַק כָּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ.

פסוק יג: כל הערים הניצבות על תלם לא שורף ישראל, פרט לחָצוֹר, שאותה שרף יהושע בלבד.

(יד) וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חֶרֶב עַד הִשְׁמִדָם אוֹתָם לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה.

פסוק יד: בני ישראל בוזזים את שלל הערים ואת הבהמות, אך את כל האנשים הם מכים בחרב ומשמידים אותם, ולא משאירים אף נפש חיה.

(טו) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.

פסוק טו: יהושע מבצע את כל מה שציווה ה' למשה, ומקיים בדיוק את כל הציוויים.

(טז) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה.

פסוק טז: יהושע לוקח את כל הארץ הזו – ההרים, הנגב, ארץ הגושן, השפלה, הערבה, הר ישראל ושפלתו.

(יז) מִן הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת הַר חֶרְמוֹן וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם.

פסוק יז: מההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חרמון, את כל מלכיהם הוא לוכד, מכה וממית.

(יח) יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה.

פסוק יח: יהושע נלחם ימים רבים עם כל המלכים האלה.

(יט) לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה.

פסוק יט: לא הייתה עיר שהשלימה עם בני ישראל פרט לחִוִים יושבי גבעון. את כל השאר הם לקחו במלחמה.

(כ) כִּי מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.

פסוק כ: ה' חיזק את לבם של האויבים להילחם נגד ישראל, כדי שיוכלו להשמידם ולא תהיה להם תחינה.

(כא) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ.

פסוק כא: יהושע בא בעת ההיא ומשמיד את הענקים מההר, מחברון, מדביר, מענב, ומכל הר יהודה והר ישראל.

(כב) לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ.

פסוק כב: לא נותרו ענקים בארץ ישראל פרט לעזה, גת ואשדוד.

(כג) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה.

פסוק כג: יהושע לוקח את כל הארץ כפי שה' דיבר למשה, ומחלקה לנחלות לשבטי ישראל, והארץ שקטה ממלחמה.

פירוש מילים קשות בפרק

"נגב כנרות" - דרום גינוסר (רש"י).

"משרפות מים" - תרגם יונתן חרצי ימא שעושין חריצין ומי הים יוצאין לתוכן ונשרפין מחום השמש ונעשים מלח (רש"י).

"לפנים" - בימים הקדמונים (מצודת ציון).

"תלם" - מלשון תל וגובה (מצודת ציון).

"כי למען השמידם" - כי חיזק לבבם למען השמידם (מצודת דוד).

"הענקים" - בני אדם גבהי הקומה (מצודת ציון).

"לשבטיהם" - לכל שבט ושבט חלק לבד (מצודת דוד).

"ויועדו" - קבעו זמן ומועד לקיבוץ המלכים, ויחנו על מי מרום (מלבי"ם).

"והחוי תחת חרמון" - פירוש החוי שהיה יושב תחת חרמון (רד"ק).

ביאורים מעניינים של פרשנים

"על תלם" - תרגם יונתן: תקפיהון, כלומר שהיו עומדות בחזקתם שלא הפילו חומותיהם בלכדם אותם ולא שרפם זולתי חצור, לפי שהיתה ראש הממלכות ויפחדו הנשארים. ובדרש: כי משה מסר לו שישרוף חצור ועל פיו עשה יהושע ששרף חצור. וכן אמרו ר' אליעזר אומר: במסרה שרפה הקב"ה, אמר למשה ומשה אמר ליהושע. ועוד אמרו: בקשו לרדוף ולא הניחם הקב"ה. והיכן נתכנסו? בחצור, לפיכך שרפה וזה אחד משלשה מקומות שנתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניחם הקב"ה (רד"ק).

"ארץ הגשן" - אין זה גושן של מצרים. ובדרש אומר: כי היה גשן של ארץ מצרים והיא נבלעת בתוך ערי ישראל, כמו שאמר: ויעל לקראת אביו גושנה, מלמד שהיא בעלייה כלפי ארץ ישראל ובזכות שהלך יהודה בשליחות אביו להורות לפניו, זכה שיהיה לחלקו ארץ גשן שהיא טובה (רד"ק).

ימים רבים - ולמעלה אמר לכד יהושע פעם אחת, ר"ל כי כל המלכים ההם שזכר לכד בפעם אחת בלי הפסק קודם ששבו אל המחנה הגלגלה, ואחר כך עשה מלחמה ימים רבים עם שאר מלכי הארץ, עד שלקח הכל. ויש בו דרש: שנענש יהושע על שנתעצל במלחמת המלכים, כמו שנאמר: ימים רבים, שהרי אמר לו הקב"ה: כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. ולמה חסרו משנותיו עשר שנים? אלא אמר יהושע,: אם אני מנחיל הארץ במהרה לישראל ועושה להם המלחמות מיד אמות. אמר הקב"ה: לא כך עשה משה רבך, כשאמרתי לו נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך, מיד וידבר משה אל העם החלצו ואתה עלה בלבך כך, הנני מחסר משנותיך. אמר דוד עליו השלום: רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. (רד"ק).

"והארץ שקטה ממלחמה" - שלא התעוררו עוד הכנענים להאסף ולהלחם עם ישראל, כי ראו כי נפלו לפניהם בכל המלחמות וגם ישראל עמדו באותה הארץ שכבשו ולא התעוררו לכבוש עוד, וכשזקן יהושע אמר לו האל יתברך, שיזרז ישראל לכבוש הארץ הנשארת. ואמר ליהושע שיחלק אותה בחייו והתחיל בשני השבטים שהם יהודה ויוסף, כי נאמר לו ברוח הקדש שאלו ינחלו תחלה, כי הם ראשי ישראל ואלה יעמדו על גבולי ארץ ישראל, יהודה מדרום ויוסף מצפון, והשבעה שבטים ביניהם (רד"ק).

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

רבי יוחנן בשם רבי בנאה: "כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע" - לא הסיר דבר מכל אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא אשר צוה ה' את משה אפילו דברים שלא שמע מרבו. ורבנן אמרין: כי ה' יהיה בכסלך אלו דברים שאתה כסיל בהם. ושמר רגלך מלכד. רבי דוסא אומר: מן ההוריה. רבי לוי אומר: מן המזיקין. אמר רבי בא: מכיס לך, אם אתה נותן מכיסך צדקה הקב"ה משמרך מן המזיקין ומן הזימות ומן הגולגולת.

כל הערים העומדות על תלם לא שרפם יהושע זולתי חצור לבדה. רבי אלעזר אומר: במסורת שרפה, הקב"ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע.

אמר רבי שמואל בר נחמני: בשלשה מקומות נתכנסו אוה"ע לעשות מלחמה ולא הניחן הקב"ה. והיכן נתכנסו? לחצור וכו'. ואחד מהן: ויסעו ויהי חתת אלהים על (כל) הערים אשר סביבותיהם וגו'.