מחווה של פירגון למי שמקנאים בו – ראוי, או זיוף?

סיפור המקרה

שמועות שונות התגלגלו במסדרונות בית-הספר. ניחושים רבים עלו וירדו, אך לא היה עדיין מידע מוסמך אשר יפתור את התעלומה שסקרנה את כולם – מי יהיה המנהל הבא של בית-הספר? זה לא היה סוד שהמנהל הנוכחי יפרוש בקרוב לגמלאות, וכולם היו מסוקרנים לדעת מי ימלא את מקומו.

גם ראובן, שהיה מבכירי צוות המורים, רצה מאוד לדעת מי יכהן כמנהל, אך הוא לא דש יותר מידי בעניין. "כשיגיע הזמן - אדע את מה שאני צריך לדעת", חשב לעצמו. הוא לא שיער שהתשובה תהיה מפתיעה ביותר עבורו, וגם לא נעימה כל כך...

שמעון, ידידו וחברו לצוות מזה שנים, הוא זה שנבחר בסופו של דבר לתפקיד החשוב. ראובן היה כן מספיק עם עצמו כדי להודות כי קשה לו עם הבחירה הזו. כן, הוא בפירוש מקנא. מלכתחילה לא ביקש לעצמו את תפקיד המנהל, כי חשב שאין הוא מתאים לו. אך אם שמעון נמצא מתאים – ודאי גם הוא מתאים! הוא מעריך ומחבב את שמעון, אך איננו סבור שהוא עולה עליו בכישוריו. ראובן ידע בשכלו כי אין כל מקום לקנאה, וכי כל אדם מקבל בדיוק את חלקו המיועד לו, ואף אחד איננו יכול לקחת את חלקו של השני. אך על אף מחשבותיו הנכונות, חש ראובן, כי איננו יכול לאחל לחברו איחולי הצלחה. "מה עושים?", שאל את עצמו, "כיצד אגרום לעצמי הרגשת שמחה אמיתית בהצלחת ידידי? איך אפרגן לו מכל הלב?". כאשר חזר ראובן לביתו, שיתף את רעייתו בלבטיו. להפתעתו הרבה, היא ענתה לו בפשטות: "אני מציעה שתשלח לו זר פרחים גדול, בצירוף ברכה לבבית". "מה פתאום?", התנגד ראובן, "זו ממש גניבת דעת. הרי אינני מרגיש כך! האם כדי לשמח את לבו, עלי לנהוג בצורה שקרית לתחושותי האמיתיות? יש כאן צביעות". מה דעתכם? האם ראוי לבצע פעולות אשר סותרות את הרגשת הלב? האם יש דרכים להתמודד עם מידת הקנאה? האם נתקלתם באירועים דומים בחייכם, וכיצד התמודדתם?

תשובה

לפעמים אדם צריך לעשות פעולות מעשיות השונות מהרגשת הלב שלו, כדי להשפיע על לבו, כפי שמובא בספר החינוך, "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". לכן אף על פי שראובן לא מרגיש בשמחת חברו, כדאי לו לעשות פעולה חיצונית, באמצעותה יזכה לקבל סייעתא דשמיא ויזכה לשנות את מצב רוחו.זו הדרך אשר הציעה אשתו של ראובן. כדי לפתוח את לבו של ראובן הוא חייב לעשות פעולות מעשיות, אף אם הוא לא מרגיש כי עושה אותם "מכל הלב".

נביא דרכים מעשיות נוספות להתמודדות עם קנאה:

א. כדאי לאדם אשר מקנא, לשנן לעצמו שוב ושוב: 'וכי הקב"ה טעה בכתובת שנתן דווקא לידידי את התפקיד אשר נועד עבורי? ודאי שלא. אם כך, זהו רצון השם''. שינון של רעיון זה שוב ושוב, יכול לסייע ביד האדם להתגבר על הקנאה.

ב. כדאי לעין בספרי מוסר העוסקים בנושא זה, ולהפנים את העניין כי הצלחת חברו לא באה על חשבונו, אלא נגזרה מאת ה'.

ג. תחושת הקנאה קיימת בדרך כלל למרות ההכרה השכלית כי אין מקום לקנאה. תחושה זו היא טבעית, ואין לשקוע ברגשי אשמה כתוצאה מכך. הקב"ה דורש מאתנו לעשות ככל שביכולתנו להילחם בכך. גם אם לא הצלחנו לסלק את הקנאה לגמרי, אלא רק להקטין את ממדיה - ודאי יגדל שכרנו.

ד. אם אדם יתפלל כי לפלוני יהיה טוב, הרי שרגש הקנאה, אם קיים, יסור ממנו, כיוון שבאמצעות התפילה הוא יפנים לעצמו כי טוב לו שלפלוני יהיה שפע רב, ואין מקום לקנאה בו.

בפרשת פנחס נאמר: "ויאמר ה' אל משה, קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו". משה עושה את ציווי ה' כפי הנאמר: "ויסמוך ידיו עליו ויצווהו כאשר דיבר ה' ביד משה". רש"י מביא חידוש בהנהגת משה במקרה זה: "'ויסמוך ידיו עליו' – בעין יפה, יותר ויותר ממה שנצטווה. שהקב"ה אמר לו "וסמכת את ידך" והוא עשה בשתי ידיו ועשאו (את יהושע) ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמה בעין יפה".

כיוצא בזה דרשו חז"ל: "טוב עין הוא יבורך" - זה משה שאמר לו הקב"ה "וסמכת את ידך" והוא סמך בשתי ידיו. המשילו זאת בעלי התוספות (מסכת בבא קמא, דף צב) לאדון המצווה את משרתו ליתן למכירו סתם יין, והמשרת נותן בעין יפה –יין מובחר. כך הקב"ה ציווה למשה וסמכת את "ידך" עליו, והוא סמך בשתי ידיו.

יהי רצון שנזכה להישמר מקנאה ולהיות בעלי עין טובה באמת, ומתוך כך לשמוח בשמחתו של השני.

תרגיל שבועי למשפחה

נעבוד על מידת "עין טובה" – ההורים יספרו לילדים על הדברים הטובים אשר הם רואים בהם. בנוסף, הקדישו זמן (למשל בסעודת שבת) שבו יספר כל אחד מהילדים על משהו חיובי שראה אצל אחד מאחיו.

מתוך הספר "חובת האדם בעולמו - סוגיות במוסר ובמידות לכל המשפחה". לרכישת ספרי הסדרה היכנסו להידברות שופס או חייגו 073-222-1250