הטעויות שהרסו לכם את הקשרים: איך לתקן ולהתחיל מחדש?

קרה לכם פעם שרציתם להחזיר את הגלגל לאחור? שהייתם מוכנים לתת הכל כדי לשנות את סוף הסיפור? אם כן, אז אתם וודאי מכירים את התחושה המייסרת מציפייה שתחזור כבר עטרה ליושנה. הרי משימת-העל של היצר הרע הינה, למלא את חיינו במחלוקות. וכמו בכל דבר בחיים, אין סימטריה ב׳בין אדם לחברו׳. לרוב יש צד אחד דומיננטי יותר אשר בטוח בצדקת דרכו ומתנהל בהתאם. לדוגמא, סכסוך ירושה עקוב מדם הנעשה במרמה, שמפלג משפחה מלוכדת. פירוק עסק כתוצאה מבגידה של אחד השותפים שזנח את כל שנות החברות מינקותא; נישואים כואבים, שהסתיימו אחרי שנים של נתינה והקרבה אין סופית למען הבית של האחד, וניצול ורמיסה הגובלים בהתעללות לשמה של האחר.

אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל

בכל אחד מהמקרים שציינו, נשאר הצד שנפגע אנושות בתחושת עול נוראי. אפשר להשתגע ממשבר אמון והלקאה עצמית תוך שחזור מאורעות העבר, וטחינה חלילה, איך לא התרחקנו/הרחקנו אדם זה מחיינו קודם. ברי המזל העמלים באמונה - מתפקחים ומחבקים את ההבנה שאין זה להם. שבשורה התחתונה הצד שכנגד פשוט לא כיבד את ההסכם שלשמו התכנסנו: השלום.

ה"שפת אמת" מביא בזהר הקדוש שקרח חלק על השלום. כדרך חיים. כהוויה. וזה כשלעצמו מכניס חומר נפץ למשכן. לבית שלנו. לתוך גופנו.

וזה הולך איתנו לכל מקום. עם הנציגה בטלפון. בתור לקופה במכולת. על הכבישים. בין איש לאשתו. אש אוכלתם. ומבלי משים זה הופך קבע. תרבות ה״מגיע לי״, נשלפת על אוטומט ממגירה בנפש והופך לטבע, ומתקבע כאינסטינקט ח״ו, כפי שמבאר אליהו שירי את הרב דסלר ב׳מכתב מאליהו׳ (כרך א׳ עמ׳ 259).

יוצא איפוא שאם המנה העיקרית היא לחימה מתמדת - אין חיים, כי אורייתא הוא שלום. ויש גם עוקץ לקינוח: במחלוקת קל להיסחף אחר מה שנראה כ'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף׳. מה קורה אבל, אם הקב״ה טורף את הקלפים ובמורד הזמן, אחרי שהבוץ שקע והגאווה מתקלפת, נופל לפוגע האסימון, שהוא האשם בסיפור ובכלל לא הקורבן כפי שאחז עד כה? מה עושים אז? הרי כל מעשיו בספר נרשמו…ובינתיים, הגעגוע לקשר השלם שהיה ואבד, מטפס עד ירושלים.. קצת כמו געגוע לבית המקדש: אדם מביט איך חירב ביתו במו ידיו, ולא יודע מתי יזכה לחזות בו שוב. אם בכלל...

הַמְתָּנָה היא מַתָּנָה

במציאות זה נחלק מחצה על מחצה:

יש את אלו הסוברים שהכל ימחק להם בן רגע. מעין חצי סליחה עם קפה ועוגה, בטוחים שהשני יקפוץ על ה״מציאה״. התבלבלו, שאין כפתור קסם שמוחק צער. שכחו שעוד לא הומצאה אפליקציה לנשמה שמנקה את שגרמנו לזולת, ושום פילטר לא מתקן עבירות, כי אין קפיצת הדרך בעבודת מידות.

מנגד יש את אלו שיתאמצו, שיהפכו עולמות. שיקדישו לילות כימים, כדי למצוא דרכים יצירתיות לפצות את הניזוק. בלי אגו. עם המון גמישות וענווה, כי רק ככה זוכים באמת לעשות תשובה. והם אותם אלו, שהרב אהרון לוי מאמין להם שזה לא מהשפה ולחוץ. שאין תוכו כברו, ״כי אני סולח רק אחרי שאני רואה שגדול הצער של המבקש סליחה, מהצער שנגרם לי על ידו תחילה״.

הרבה נוהגים לצטט את הכתוב בגמרא ׳הבא להיטהר, מסייעין אותו', אך שוכחים את ההמשך: ׳ואומרים לו המתן׳. הסיוע הוא במתן ההמתן. כשנותנים לנו להמתין בסבלנות מלשון סבל. כי לוקח זמן עד שישכח מהלב. המחלוקת גובה מחיר כבד מנשוא בדווקא - כדי שנחשוב פעמיים לפני הפעם הבאה.

שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ 

ובכל זאת, דוד המלך כאן כדי להזות מים מתוקים. 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי'. היה מצופה שיהיה כתוב, גם כש"הולכתי", או כש"מוליך" אותי, שכן לא הגיוני שאני אלך בעצמי בגיא צלמוות (הרבנית רינת בני ברק). אז כן, אצל הקב"ה כמו אצל אבא אוהב מקצה העולם ועד סופו, על כל פשעים תכסה אהבה. אפילו במצבים בם אנחנו האשמים. אנו, שהלכנו מעצמנו בגיא צלמוות. אנו שאשמנו, הרסנו וקלקלנו. גם, ואפילו שם - הקב"ה עימדי.

כמה חשוב השלום שמו הנרדף של השם יתברך. לכתחילה, לא רק בדיעבד! וגם כשפנינו לשלום, חשוב לזכור, שבורא עולם מבקש מאיתנו את הדרך, כי התוצאה שייכת לו. לפעמים בדרך לשלום הוא מחזיר לנו ישן ומוכר, ולפעמים מעניק חדש-חדש. כך או כך, השתדרגנו, בשלום.

מוקדש  לעילוי נשמת חברתי הקרובה לי כאחות -הרבנית ברדה, סילביה בת יולנדה זצ"ל ולתלמיד החכם ר׳ דוּויד בן שלמה יעקב ותמריל זצ״ל

ולהבדיל, לשלום ולהצלחת בתי היקרה לי מכל תחי׳ לֵוִיָהּ רָחלּ בת  אוֹרָהּ יִסְכָּה

לתגובות, הצעות, שירים ודברים שבקדושה לכותבת hashemonly@gmail.com (נשים בלבד!)

רוצים להזמין את הרבנית אוֹרָהּ יִסְכָּה לערב נשי מרגש בביתכן? (ללא תשלום) חייגו לטל: 073-2221290 או במייל aviva@htv.co.il