"שבי קשה מכולם": בבא בתרא דף ח, כ"ז סיון תשפ"ד

הגמרא מספרת על איפרא הורמיז, אמו של המלך שבור, ששלחה כסף ("ארנקא דדינרי" – ארנק של דינרים) לרב יוסף וביקשה ממנו להשתמש בו ל"מצווה רבה" – לצורך מצווה גדולה.

רב יוסף עיין בדבר, כדי להחליט מהי המצווה הגדולה ביותר שניתן לקיימה באמצעות הכסף. אביי טען שפדיון שבויים היא מצווה גדולה, והביא ראיה ממה ששנה רב שמואל בר יהודה בברייתא, ש"אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים" – אין מחייבים יתומים לתת צדקה לעניי העיר, ואפילו לא לצורך מצוות פדיון שבויים. מהשימוש במילה "אפילו" ניתן ללמוד שפדיון שבויים "מצווה רבה היא" – מצווה גדולה היא יותר מכל הצדקות.

רבה בר מרי הביא בפני רבא ראיה לכך שפדיון שבויים מצווה גדולה היא, מפסוק בירמיה (ט"ו, ב'):

"'והיה כי יאמרו אליך אנא נצא, ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי'. ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו".

רבי יוחנן מסביר שהצרות המנויות בפסוק מופיעות בסדר קושי עולה. מהיכן לומדים זאת? הן מסברה (אי בעית אימא סברא) והן מפסוקים (אי בעית אימא קרא):

"חרב קשה ממות – אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא. אי בעית אימא סברא, האי קא מינוול והאי לא קא מינוול. ואי בעית אימא קרא, 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו' (תהילים קט"ז, ט"ו).

מדוע מיתה בחרב קשה ממוות טבעי? מסברה יש לומר שזו מיתה מנוולת, לא 'נקייה', הנהרג בחרב מתלכלך בדמו (רבינו גרשום). את הלימוד מהפסוק בתהילים מסביר המהרש"א כך: "ר"ל כבוד הוא לחסידים בעיני ה' שימותו על מטתם, דהיינו למות לא ברעב וחרב".

ממשיכה הגמרא:

"רעב קשה מחרב – אי בעית אימא סברא, האי קא מצטער והאי לא קא מצטער. אי בעית אימא קרא, 'טובים היו חללי חרב מחללי רעב' (איכה ד', ט')". 

מדוע רעב קשה ממיתה בחרב? מסברה יש לומר, שייסורי הרעב מענים ומצערים את האדם יותר מאשר מוות בחרב. גם הפסוק במגילת איכה מעיד על כך.

"שבי קשה מכולם – דכולהו איתנהו ביה".

רש"י מפרש במקום, שהגוי יכול לעשות בשבוי כל מה שהוא חפץ – "אם למות, אם לחרב, אם לרעב". ומסביר המהרש"א את דבריו:

"ר"ל דיוכל להרעיבו או להרגו בחרב, אבל שימות כך ודאי דאין זה ביד הכותי אבל הוא בכלל שבוי דיש אדם שאינו הורגל בטבע מקומות ומדינות אחרות ומת שם במיתה טבעית".

הגוי ששבה את היהודי יכול להרעיבו ("אם לרעב), לרצוח אותו ("אם לחרב"), אך גם לגרום למותו במיתה טבעית ("אם למוות"). שכן עצם חטיפתו של השבוי מהסביבה הטבעית בה גדל ואליה הורגל כל חייו והחזקתו במקום זר עלולות לקפד את חייו.

"אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן".

לתגובות, הערות והארות: mamtakh34@gmail.com

עוד ממתקים לדף היומי:

בבא בתרא דף ב, כ"א סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ג, כ"ב סיון תשפ"ד 

בבא בתרא דף ד, כ"ג סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ה, כ"ד סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ו, כ"ה סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ז, כ"ו סיון תשפ"ד