אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת קרח

"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן" (במדבר ט"ז, א')

בפרשת השבוע מסופר על קרח ועדתו שמערערים על סמכותו של משה רבנו ועל תפקידם של אהרן ובניו ככהנים.

אור החיים הקדוש מסביר בפסוק זה יסוד גדול בעבודת השם:

"ענפי הקדושה" הם משפטי התורה שנמסרו למשה רבנו על פי דבר ה', ובאמצעות המצוות יונקים את הקדושה בעולם.

כאשר אדם משנה סדר מסדרו של הנהגת ה', כשחושב לשנות את משפטי התורה או פועל בניגוד להם, הוא למעשה "עוקר את הענף ההוא (של הקדושה) בסוד בחינת נשמתו (שלא תתחבר לקדושה), ועושה הענף ההוא ענף רע (שיקבל את חיותו משורש הרע שבעולם)".

"כי ענפי הקדושה אשר הכין וסדר המאציל ברוך הוא, הם שבילי ומשפטי התורה אשר חקק ה' ביד משה עבדו, וכל המחליף סדר מסדרו, הנה הוא עוקר הענף ההוא בסוד בחינת נשמתו, ועושה הענף ההוא ענף רע, כי יסתלק ממנו כח המקדש".

שמירת המצוות כהלכה

אור החיים הקדוש מביא ראיה לדבריו מהלכות קרבנות, דוגמה הממחישה את חשיבות שמירת הסדר והכוונה הנכונה במצוות:

 בקרבן יש קדושה, אולם יש מצבים שבהם הקרבן נהיה פסול ומאבד את קדושתו. כיצד?

* "חוץ לזמנו" - כשהכהן חושב לאכול את הקרבן חוץ לזמן המותר לאכלו. או:

* "חוץ למקומו" - כשהכהן חושב לאכול את הקרבן חוץ למקום המותר לאכלו.

* "ובנותר" - קרבן שנשאר אחר זמן אכילתו.

כלומר, באמצעות המחשבה לסטות מסדר הציווי האלוקי, סילק מהקרבן את "ענפי הקדושה", וגרם לקרבן להתחבר ל"ענפי הרע" בעולם. התוצאה - הקרבן שהיה קדוש נהפך לטמא, ומחייב את אוכליו בעונש חמור של כרת.

"וזה לך האות - סוד הקרבן, אשר יתפגל ויחשב טמא במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ובנותר, וירד מכבוד קדושתו להיות טמא ומחייב אוכליו כרת".

שמירת מצוות בצורה מדוקדקת, כפי שנמסרו מה' למשה רבנו - היא קריטית. כל שינוי או עיוות של הסדר הזה פוגע בקדושה, והופך את מה שהיה קדוש - לטמא.

למה צריך להזהר ולדקדק במצוות? מדוע אי אפשר פשוט לקיים את המצווה וזהו?