רבינו בחיי עם חידוש נפלא מפרשת קרח: שתפו משפחה וחברים

"וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" (במדבר ט"ז, כ"ב)

הפסוק מתאר את משה ואהרון שנופלים על פניהם, ומתפללים לה' שיסלח לכל העם ולא יעניש את כולם בגלל חטא של אדם אחד. מכח תפילתם שנאמרה בנפילת אפיים – הגזירה התבטלה.

מכאן לומדים את מעלת נפילת אפיים לאחר סיום תפילת עמידה, שכוחה גדול מאוד בעת צרה.

רבינו בחיי מסביר כי לנפילת אפיים בתפילה יש שלוש מטרות עיקריות. ובלשונו:

"ויפלו על פניהם. להתפלל. ומכאן לנפילת אפים בתפילה. ודע כי ענין נפילת אפים בתפילה יש בו שלש כוונות, האחת למורא השכינה, והשנית להראות צער והכנעה, והשלישית להראות אסירת חושיו ובטול הרגשותיו".

בהמשך מפרט רבינו בחיי את שלוש המטרות:

1. "למורא השכינה" - כיסוי הפנים מסמל ענוה ובושה, ובנפילת אפיים יש ביטוי לבושה של האדם כלפי שמיים, כיוון שהמתפלל מרגיש את נוכחות ה' מולו.

רבינו בחיי מקשר כאן את הפסוק בתהילים "שויתי ה' לנגדי תמיד", ולמעשה של משה כשהסתיר את פניו כי פחד להביט באלוקים.

"האחת, למורא השכינה כדי שיתלבש בזה בושת וצניעות, כי כיסוי הפנים מדרכי הענוה והבושת, ולפי שכוונת המתפלל שהשכינה כנגדו. וכעניין שכתוב (תהלים טז) שוויתי ה' לנגדי תמיד, לכך תקנו בטכסיסי התפלה כסוי הפנים, והכל ליראת ה' יתברך, כעניין שכתוב במשה (שמות ג) ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוהים".

2. "להראות צער והכנעה" - ההשתחוויה מבטאת צער וכניעה, שהיא חלק חשוב בתשובה. כשאדם נכנע, תפילתו נחשבת ומקובלת לפני ה', והקב"ה מתחשב בצערו ועונה לבקשותיו.

חז"ל אמרו שכשצדיק מצטער ונכנע, הקב"ה נענה לתפילתו ויורד גשם בזכות צערו.

"השנית, להראות צער והכנעה, והוא כי הנופל על פניו מצטער ונכנע, וההכנעה מעיקרי התשובה ואז תפילתו מקובלת והקב"ה חושש על צערו וממלא שאלתו. וכן אמרו רז"ל על הצדיק המצטער חלש דעתיה ואתא מטרא, אכסיף ואתא מטרא".

3. "להראות אסירת חושיו וביטול הרגשותיו" - להפגין ביטול מוחלט של חושים ורגשות כדי להדגיש את התלות המוחלטת בה'. כשמכסים את העיניים וסותמים את הפה בתפילה, זה מסמל את ההבנה שהאדם תלוי לחלוטין בה' ואינו יכול לפעול על פי רצונו האישי בלבד.

"השלישית, להראות אסירת חושיו וביטול הרגשותיו, והוא כי הנופל על פניו מכסה עיניו וסותם פיו, והוא מסכים במחשבתו שאינו רואה נזקו ותועלתו, ואינו יודע דרכו וענייניו ואין בידו להפיק רצונו אם אין הקב"ה מסכים על ידו. וכעניין שכתוב (ירמיה י) כי לא לאדם דרכו, וכאלו הרגשותיו בטלות ואסורות ממצוא חפצו, ועיניו ושפתיו מסותמין לא יוכל לראות ולדבר כי אם בהפקת רצון הש"י, וזה דוגמת מה שמסכים עם לבו בכיוון רגליו בתפלה כאילו רגליו כבולים, אין חפצו תלוי בעצמו".

הלכות נפילת אפיים - מתוך ילקוט יוסף, קיצור שולחן ערוך, מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל