מדעי הטרור: מה קורה למי שמעז לבקר את האג'נדה הפרוגרסיבית?

בשנת 2004, הביולוג ריצ'רד סטרנברג (Richard Sternberg) הודח מתפקידו כעורך כתב עת בשם Proceedings of the biological society of Washington. כתב העת אף נקט בצעד יוצא דופן של התנערות ממאמר שהתפרסם בו, לאחר שכבר עבר ביקורת עמיתים ואושר לפרסום. הסיבה: המאמר המדובר נכתב בידי סטפן מאייר, גיאולוג ופרופסור להיסטוריה של המדע, ובו טיעונים מדעיים התומכים בתאוריית התכנון התבוני, כלומר שהעולם תוכנן על ידי הבורא, ולא התפתח מעצמו.

תאוריית התכנון התבוני מבקרת את ההסברים הרווחים באשר למנגנונים של תהליך האבולוציה, וטוענת כי נכון יותר לראות במערכות המשוכללות של יצורים חיים ראיות לפעילותו של גורם תבוני. באותה תקופה היוותה תאוריית התכנון התבוני סדין אדום בעיני קבוצת אקטיביסטים תומכי הדארוויניזם האורתודוקסי, וזאת במסגרת מלחמות התרבות בארה"ב (Culture wars). הללו ניהלו מאבק ארסי ואגרסיבי נגד מדענים תומכי תכנון תבוני.

מאז התפשטה התופעה במהירות מדהימה, עד שהפכה לחלק כמעט נורמטיבי מהאקדמיה. כיום כבר מובן מאליו שיש דעות ושאלות שאסור להשמיע בפומבי בתחומים טעונים, כמו זהות מגדרית, משבר האקלים והתמודדות יעילה עם מגפת הקורונה.

שתי דוגמאות מהתקופה האחרונה ממחישות את השיאים החדשים שאליה הגיעה "תרבות הביטול".

"מיזם 1619" הוא שמו של פרויקט עיתונאי של הניו יורק טיימס, שטוען כי האבות המייסדים של ארצות הברית הקימו אותה במטרה להנציח את העבדות ואת קיפוח השחורים. המיזם נועד לספק תשתית היסטורית להשקפה בדבר קיומה של גזענות ממוסדת (Systemic racism) בארה"ב עד עצם היום הזה, ולפיכך היא חביבה מאוד על זרם הנאורים (Woke) בשמאל הפרוגרסיבי האמריקני. העובדה שהמיזם רצוף סילופים ובדיות היסטוריות אינו מהווה בעיה. העיקר שהמסקנה תעלה בקנה אחד עם הצרכים האידיאולוגיים העדכניים.

לא מכבר, ג'יימס סוויט, נשיא האגודה ההיסטורית האמריקנית, הסתבך לאחר שפרסם מאמר המבקר את תופעת ה"עכשוונות" – הנטיה לשפוט את מעשיהן של דמויות עבר לפי נורמות ההווה, וזאת במטרה לשרת צרכים פוליטיים עכשוויים. כדוגמא לכך הצביע סוויט על "פרויקט 1619". בשפה עדינה ובנימה זהירה להפליא הוא הצביע על כמה טעויות היסטוריות שהפרויקט מבוסס עליהן, ותהה בקול רם: "המיזם הוא בהחלט עיתונות משובחת. אבל האם הוא גם היסטוריה?".

ההתנסחות הזהירה וההליכה על קצות האצבעות לא הצילו את הפרופסור מזעמם של הקנאים הנאורים. הללו תקפו אותו בשצף קצף, גידפו וקיללו אותו בארסיות. המבקרים אפילו לא טרחו להתייחס עניינית לנקודות שסוויט העלה. הם תקפו אותו אישית. חשוב להדגיש שמאחורי האלימות המילולית הקשה לא עמדו חבורה של פרחחי רחוב משועממים, אלא אקדמאים בכירים ופרופסורים מכובדים.

הלחץ עשה את שלו, וכעבור שעות אחדות פרסם סוויט הודעת התנצלות מתרפסת, שבה היכה על חטאיו. בסגנון מביך הסביר סוויט כי נהג "בחוסר רגישות" כאשר ביקר את המיזם, תוך גרימת צער נורא לכל נפגעי הגזענות הלבנה הממוסדת. הוא גם הודה כי לא הפעיל שיקול דעת נכון בטרם פרסם את המאמר, משום שזה עשוי לשרת את טענות הימין השמרני נגד "מיזם 1619".

מיותר לציין כי ההתנצלות לא הועילה לו דבר. הנאורים דורשים כעת את ראשו, ולא יסתפקו בפחות מהדחתו מנשיאות האגודה ההיסטורית. ימים יגידו אם מטרתם תושג, אך כבר עתה ניתן להניח במידה גבוהה של ודאות כי סוויט לא יעז בעתיד לחשוף שגיאות היסטוריות במאמרים המשרתים את האג'נדה הפרוגרסיבית, וכמוהו ינהג כל מי שהקריירה האקדמית שלו חשובה בעיניו.

דמותם של "ליברלים".