מחלוקות בישראל: איך הופכים ויכוח לכלי לבניית אחדות?

השבוע קראתי את פרשת קורח ואת המחלוקת המפורסמת.

בעקבות הפילוג והשיסוע הקיימים בעמנו, נהייתי אלרגית למחלוקות ותהיתי האם ייתכן שנוכל לחלוק אחד על השני באופן חיובי?

ראשית, נבין את טיב המחלוקת: קורח קרא תיגר ומרד, ויחד עם 250 דיינים טען נגד משה ואהרון: "כל העדה כולם קדושים, מדוע לקחתם לעצמכם את המלוכה והכהונה? מדוע תתנשאו על קהל ה'?" קורח בעצם הטיף לשוויון ולביטול פערי מעמדות בין הכוהנים לעם.

משה, שהיה עייף ממחלוקות בעם, הציע לקורח הצעה: להביא קטורת לה', כנגד הקטורת שיביא אהרון. משה קבע מבחן: אם מיתתו של קורח תהיה רגילה, אזי משה אינו שליח ה', אך אם ימותו קורח והמסיתים מיתה משונה, זו הוכחה לחטאם נגד משה כשליח ה'.

כדברי משה, האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח, עדתו, משפחתם ורכושם, ואש שרפה את 250 הדיינים שהסיתו והמרידו את העם.

מסיפור קורח ניתן להבין את חומרתה של המחלוקת בעמנו. בגמרא נאמר: "כל המחזיק במחלוקת, עובר בלאו, שנאמר: 'וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתו'" (סנהדרין, קי, א). כל שנאה בין יהודים אסורה, אך במחלוקת האיסור חמור יותר, מפני שלא מדובר בריב זמני בין אנשים, אלא בהתמסרות קבועה של אנשים לשנוא ולריב עם אחיהם.

הגמרא מוסיפה שאם המחלוקת מכוונת כנגד תלמיד חכם, חומרתה רבה יותר, מפני שהמחלוקת גורמת להתרחקות הציבור מקיום המצוות ומתבזה כבוד התורה.

אז מה הפתרון? הרי אנו עם של קיבוץ גלויות - לעולם נהיה בעלי דעות שונות. ובכן, ישנה מחלוקת חיובית, מחלוקת עניינית בלא שנאה אישית, כמו מחלוקתם של שמאי והלל. מתוך מחלוקת כזו מתבררים ומתלבנים דברים, ולכן יש לה ערך, ועליה אמרו חכמים "שסופה להתקיים", כלומר שיהיה קיום לשתי הדעות שנתבררו מתוך המחלוקת.

אז מה עלינו לעשות? זה בסדר לחלוק אחד על השני, אך צריך לשים לב שאתה חולק על הדעה עצמה, מבלי לשנוא את בעל הדעה. יש לתת מקום ולהיות סובלני, גם אם זה נוגד את הערכים והאמונות האישיות שלי. כך נוכל להתקיים כעם שלם ומאוחד על אף דעותינו השונות.

שבת שלום!

הדס פרנקו היא עו"ד ומגשרת, מאמנת אישית לזוגיות, ביטחון והגשמה עצמית ומשפחתית.