מתי אהיה מאושר? התשובה של הרב שלי הדהימה אותי

כל התלמידים כבר יצאו מהכיתה. הכיתה היתה ריקה, חוץ ממני ומהרב שלי. לא רציתי לצאת מהכיתה. 

"פושקא, קדימה, בוא נלך כבר הביתה." ביקש ממני הרב, אבל אני נשארתי במקומי.  

"זה מכעיס אותי שהמורה לא נותנת לי לשיר במסיבת הסיום!" אמרתי את מה שהיה לי על הלב. 
"אבל למה אתה כועס? אתה קיבלת תפקיד ראשי בהצגה." ניסה הרב להרגיע אותי.

"זה לא שווה לי בכלל אם אני גם לא אשיר." עדיין הייתי עצבני.

זה לא שווה לך? פושקא אתה צריך להיות מאושר. תפקיד בהצגה שווה הרבה יותר.

"אני אהיה מאושר, אם אני אשיר במסיבת הסיום", התעקשתי.

"כן, כן, גם קורח חשב בדיוק כמוך", הרב התחיל לעניין אותי, ופתאום מצאתי את עצמי מקשיב באמת. זה היה מפתיע מאוד.

"מה? גם לקורח לא נתנו לשיר במסיבת הסיום?" 

"מה פתאום, פושקא? קורח מפרשת השבוע הנהיג מרד, והביא איתו עוד 250 איש למשה. כולם התלוננו שגם הם רוצים להשתתף בכהונה, ושגם רוצים תפקיד במשכן. משה ניסה להרגיע אותם ואמר להם: 

"הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו"'.

הרב המשיך והסביר לי שמשה מזכיר לקורח ולעדתו, שהם בני שבט לוי ושכבר ה' נתן להם תפקידים חשובים. הוא אומר להם להסתפק בזה: 'אל תבקשו גדולה נוספת לעצמכם', אבל קורח לא הסתפק במה שכבר קיבל. הוא הסתכל על מה שאין לו, ובסוף הפסיד הכל".

אני כבר ידעתי מה עלה בגורלו של קורח, ואמרתי לרב שלי שהאדמה פצתה את פיה, ובלעה את קורח, ואת כל מי שהיה איתו. מסתבר שרק חשבתי שפה נגמר השיעור של הרב. עכשיו הוא הפתיע אותי עוד יותר. מה שנכון נכון. הרב שאל אותי: "אתה יודע למי עוד היה הכל אבל הוא הסתכל רק על מה שאין לו? מישהו רשע ממגילת אסתר שתלו אותו על עץ. המן הרשע! גם להמן היה הכל. אושר. כבוד, תפקיד חשוב בארמון. כולם השתחוו לו, אבל כשראה שמרדכי לא משתחווה לו, הוא מיד אומר:' וכל זה אינו שווה לי.' הוא לא רואה את כל הטוב שיש לו והוא מתמקד במה שחסר לו". 

זהו. זה הספיק לי להבין את ההתנהגות שלי ואת הרצון שלי לקבל עוד ועוד, ואז אמרתי לרב:
"אתה יודע מה? אני בכלל לא רוצה לשיר במסיבת הסיום. יש לי תפקיד ראשי בהצגה, וחוץ מזה אני לא רוצה להיות כמו קורח, ובטח לא כמו המן."

"כל הכבוד פושקא, אתה פשוט חכם." החמיא לי הרב. זה היה נעים לשמוע. 

אז הנה אתם רואים ילדים? גם אני למדתי משהו חשוב מפרשת השבוע שקשור לחיים שלי: חכם הוא מי שמסתכל על חצי הכוס המלאה. שבת שלום, ילדים!