ממתק לדף היומי: בבא בתרא דף יב, א' תמוז תשפ"ד

"אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אף על פי שניטלה מן הנביאים – מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר 'ונביא לבב חכמה' (תהילים צ, ב) – מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול".

רש"י מסביר את דברי רבי אבדימי:

"'הכי קאמר אף על פי שניטלה מן הנביאים' – שאינם חכמים, מן חכמים לא ניטלה...".

משתמע מהדברים, שלפני חורבן הבית היו אנשים שזכו לנבואה על אף שלא היו חכמים.

מקשה הרמב"ן מהגמרא במסכת נדרים (דף לח, א) האומרת כי "אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו". כלומר: החוכמה היא אחד התנאים היסודיים להשראת הנבואה. אם כן, איך ייתכן שהיו בני אדם ששרתה עליהם נבואה מבלי שהיו חכמים?

ועונה הרמב"ן:

"אף על פי שניטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא ניטלה אלא יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם שהוא לפי שעה משרה הוא שכינתו אף על החסידים שאינם חכמים...".

החתם הסופר בחידושיו מסביר את הרמב"ן:

"ודעת הרמב"ן שבוודאי אין נביא בלא שיהיה מחוכם בכל החכמים ומשיג בחכמתו נביאי' ורוח הקודש יותר מכל החכמים. וכשפסק כח חכמתו והשכלתו ואי אפשר לו להשיג יותר בטעם וסברא, שוב מגלה לו הקב"ה בנבואי' בלי סברא והשכלה אלא כך מראי' לו הדברים אף על גב שהם עדיין חוץ להיקש השכלי. ואותו חלק נבואה ניטל, אבל חלק נבואות השגת השכל לא נוטל, וכאילו אמר אף על פי שניטל כח הנבואי כח השכליי והחכמה לא ניטלה.

אין חולק על הגמרא בנדרים, שהנביא הינו החכם הגדול מבין אנשי דורו – "מחוכם בכל החכמים". באמצעות חוכמתו זו, הוא מתעלה למדרגות גבוהות ומגיע לדרגה של רוח הקודש, שהיא השלב הראשון של נבואה. אומנם, ככל בן אנוש, חוכמתו האנושית מוגבלת, וברמה מסוימת "אי אפשר לו להשיג יותר בטעם וסברא". ואז הקב"ה מקנה לו, באמצעות הנבואה, השגות גבוהות אף יותר.

על פי הרמב"ן, דרגה גבוהה זו של "חלק נבואה" ניטלה אחרי חורבן הבית, אולם "חלק נבואות השגת השכל לא ניטל" – עדיין יש לעם ישראל חכמים גדולים, שמשיגים השגות גבוהות באמצעות שכלם וזוכים לרוח הקודש.

הבן יהוידע מחלק אף הוא, בהסבר דבריו של רבי אבדימי, בין נבואה ורוח הקודש:

"'אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה'. פירוש, הנבואה העיקרית לא ישיגנה הנביא אלא רק על ידי הכנות שעושה בייחודים וכוונות, אבל רוח הקודש תבוא מאליה בכל עת אף על פי שאינו עושה הכנות להשראת רוח הקודש.

והנה רבותינו ז"ל לפעמים קורין את הנבואה בשם רוח הקודש וכן נמי קורין את רוח הקודש בשם נבואה, כי העניין אחד ורק הנבואה היא נמשכת ממקום גבוה ועליון יותר ממקום שנמשכת ממנו רוח הקודש... ולכן אמר כאן אף על פי שהנבואה העיקרית ניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. כלומר, עוד יש רוח הקודש שהיא דומה אל הנבואה שנמצאת אצל החכם.

אך זה החכם שרואה ברוח הקודש הוא עדיף מנביא, לאו עדיף במעלה דוודאי הנבואה מעלתה גדולה טפי שהיא ממקום למעלה ממקום שנמשכת ממנו רוח הקודש, אלא לעניין הא עדיף מפני שתבוא לאדם גם אם לא יעשה הכנות על ידי ייחודים וכוונות אלא תבוא מאליה ואין לה עת וזמן מוגבל".

אחרי החורבן ניטלה מן הנביאים האפשרות לקבל נבואה – השראה גבוהה משמיים, אותה קיבלו לאחר שהכינו עצמם באמצעות ייחודים וכוונות. אבל "מן החכמים לא ניטלה" – חכמים יכולים לקבל רוח הקודש, הדומה אל הנבואה ומגיעה אל החכם בכל עת גם מבלי שיתכונן לקראתה. מכאן מובן גם מדוע אומרת הגמרא ש"חכם עדיף מנביא" – לא במעלתו, שהרי הנבואה היא דרגה גבוהה יותר מרוח הקודש. אלא בכך שרוח הקודש מגיעה אל החכם "מאליה בכל עת", גם ללא הכנות מצדו, בניגוד לנבואה שדורשת ייחודים וכוונות כדי לקבלה.

לתגובות, הערות והארות: mamtakh34@gmail.com

עוד ממתקים לדף היומי:

בבא בתרא דף ג, כ"ב סיון תשפ"ד 

בבא בתרא דף ד, כ"ג סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ה, כ"ד סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ו, כ"ה סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ז, כ"ו סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ח, כ"ז סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ט, כ"ח סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף י, כ"ט סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף יא, ל' סיון תשפ"ד