"ימי שיבוש": האם הם באמת פועלים למען משפחות החטופים?

זה כבר למעלה מארבע שנים שאנרכיסטים משתוללים ברחבי המדינה ומחרבים בה כל חלקה טובה. לאורך כל השנים, הפורעים ברחובות ובכבישים הם אותם פורעים. הדבר היחיד שמתחלף אצלם אלו הכיתובים על החולצות והדגלים שלהם, והסיסמאות שמושמעות בהפגנות. הם מתחלפים לפי רוח הזמן: פעם זה הצוללות, ופעם תיקי האלפים. עד לפני כמה חודשים זו הייתה הרפורמה המשפטית, וכעת זאת הקריאה "לשחרר את החטופים – מיד!". המסרים הם אלה שמשתנים, אבל למסע האימים שקבוצה זאת מובילה בכוח ובאלימות את החברה הישראלית יש יעד קבוע שלא משתנה, מטרה אליה הם מכוונים ואותה הם נחושים להשיג: הפלת הממשלה בראשות נתניהו בכל מחיר.

חכמתם וערמומיותם של העומדים בראש קבוצת האנרכיסטים היא ביכולת לזהות את הרגשות השליליים, המצוקות והפחדים שקיימים בקרב קבוצות שונות בחברה הישראלית, ואז לפרוט עליהם, ללבות אותם, ולכוון את הלהבות נגד ממשלת הימין והעומד בראשה. כך הם ניצלו את פרשת הצוללות, כאשר יחד עם התקשורת המגויסת הצמידו לה את התואר המפוקפק "פרשת השחיתות הביטחונית החמורה ביותר בתולדות המדינה". כך גם היה בנוגע לתיקי האלפים, שזכו להאדרה תקשורתית כאילו מדובר בתיקים פליליים מוצקים שההוכחות בהם נגד ראש הממשלה בלתי ניתנות לערעור. בחלוף הזמן התברר שמאחורי המילים הגדולות והתיאורים החמורים היו הרבה רוח וצלצולים ומעט מאוד סיכוי להרשעה כלשהי. אך עד שהאמת נחשפה, הפרשיות הללו סייעו לאנרכיסטים לרתום קהלים גדולים נגד ראש הממשלה "המושחת" כביכול, ולערער את יציבות הממשלה.

גם המחאה נגד הרפורמה המשפטית לא הייתה אלא מיתוג אלגנטי, ששימש כסיפור כיסוי לליבוי פחד גדול שאחז בחלק מהחברה הישראלית. אם תבדקו, ספק אם תמצאו אפילו בחלק קטן מקרב המפגינים נגד הרפורמה מי שידע להסביר איך היא הייתה אמורה לפגוע בהם בחייהם הפרטים. והאמת היא שהמחאה הזאת ביסודה לא הייתה נגד הרפורמה, אלא בעיקר תגובה לפחד מהדמוגרפיה: אזרחי ישראל קמו ב-2 בנובמבר 2022, יום אחרי מערכת הבחירות האחרונה לכנסת, וגילו כי במדינת ישראל עומדת לקום ממשלת ימין-דתיים-חרדים יציבה עם 64 חברים שרובם חובשי כיפה או כיסוי ראש. מול הגילוי הזה, אנשי המחנה הליברלי חוו, כמו בהתפרצות הר געש, איך כל הפחדים הקמאיים מפני חזון האימים על פי השקפתם עומדים להתגשם - הנה קמה לה מדינת הלכה יהודית, שתכפה אורח חיים דתי על כל אזרחיה ותדחוק החוצה את החילונים.

עבור אנשי המחנה הליברלי, מערכת המשפט הדורסנית הייתה המצודה היחידה שנותרה על מנת להגן על עליו ולהדוף לאחור את הכוח הפוליטי של הממשלה החדשה. במאבק הזה נפרצו כל הגבולות, וכל האמצעים היו כשרים בידי האנרכיסטים בדרך להשגת המטרה: הם פגעו ללא הרף בשגרת החיים של האזרחים התמימים ומיררו את חייהם. הם פעלו נגד הממשלה בכל זירה קיימת – בפגיעה ביחסים עם מדינות העולם, בגרימת נזקים לכלכלה והוצאת השקעות מישראל, וגם בהחלשת כוח ההרתעה של צה"ל. הם עשו הכל, ובלבד שהאזרחים ימאסו בממשלה ויביאו להפלתה. 

אסון השבעה באוקטובר עצר הכל והשתיק לזמן מה את האנרכיסטים. הקשר הברור בין הקריאה לסרבנות והפגיעה ביכולות הצבא לבין התעוזה של המחבלים לבצע מתקפת טרור בקנה מידה כזה, הביא רבים להתפכח ולנטוש את דרכם חסרת האחריות וחסרת הגבולות של האנרכיסטים.

אבל שתיקת האנרכיסטים לא נמשכה זמן רב.

הם מצאו את קהל היעד הבא שבאמצעותו ניתן לקדם את מטרותיהם. הפעם היו אלה משפחות החטופים. תוך ניצול האהדה והאמפתיה הציבורית הרחבה כלפי מצוקת המשפחות, הם רתמו חלק מקרובי החטופים והציבו אותם בקדמת המאבק. במקרה הזה מדובר בניצול ציני ומכוער במיוחד של קרובי משפחה מיואשים שנאחזים בכל שבב של סיכוי, בעוד האנרכיסטים מכוונים את מצוקתם וזעקתם ואת אהדת הציבור כלפיהם למטרה הישנה והמוכרת: בחירות עכשיו!

כל בר דעת מבין, שמול ארגון שטני ואכזרי כמו החמאס לא מנהלים מו"מ באמצעות הפגנות בחוצות הערים. הלחץ שהמפגינים מנסים לייצר לא פועל לטובת החטופים ובוודאי שלא למען ביטחון מדינת ישראל, אלא מייצר מצב הפוך. בעקבות הלחץ הציבורי של ההפגנות וניסיונות השיבוש של חיי האזרחים, החמאס רק מעלה את דרישותיו, ובמידה והן אכן ייענו – הדבר יסכן באופן ברור ומיידי את כלל אזרחי המדינה. נראה שהציבור הרחב כבר הפנים שהאנרכיסטים משחקים ברגשותיו, וכבר לא נוהר כבעבר להפגנות.

מול הפעילות האנרכיסטית המזיקה ישנה פעילות אחרת חיובית ומטיבה. בשקט, ומתחת לרדאר התקשורתי, ישנם גופים שפועלים מתוך דאגה אמיתית לקרובי החטופים ועושים רבות כדי להיות לצידם בשעות הקשות, לעודד אותם ולחזק את רוחם.

לאחרונה נחשפתי לפעילות של שניים מארגונים אלה: הרב דוד דרוק, יו"ר ארגון כיסופים, וריקי סיטון מארגון איילת השחר, שמפעילים אוהל מיוחד בכיכר החטופים בתל אביב בו מתקיימות לאורך החודשים האחרונים פעילויות רוחניות מגוונות עבור משפחות שיקיריהן נחטפו לעזה. לפני מספר ימים הם ארגנו למשפחות החטופים סיור מיוחד בישיבה החרדית חברון-כנסת ישראל בשכונת גבעת מרדכי בירושלים.

בני המשפחות התרגשו מעוצמת קול התורה הנשמע מהיכל הישיבה, בה אלפי בחורים שוקדים על תלמודם. הם גם נכנסו לחדרו של ראש הישיבה, הגר"ד כהן שליט"א, לשמוע דברי חיזוק, להתברך ולהתפלל יחד על מצבם הקשה של החטופים. בתוך דבריו ביקש ראש הישיבה מכל הציבור להצטרף אליו לתפילת "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה". ראש הישיבה הקשיב באופן אישי לסיפוריהם של בני המשפחות, חיזק ועודד אותם.

לשאלתי ענה אחד מקרובי החטופים, שהחיבור עם בורא עולם באמצעות התפילות, החיבוק האישי והאוזן הקשבת שהוא מקבל במסגרת הפעילויות הללו הם הדברים הכי משמעותיים והכי מחזקים עבורו ועבור בני משפחתו במצבם הקשה.

ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי את ראש הישיבה שאלה שהטרידה אותי באופן אישי: מה הדבר שכל יהודי, באשר הוא, יכול לעשות למען החטופים? הוא השיב, כי הדבר שהכי נחוץ כעת הוא להרבות זכויות למען עם ישראל: מי שיכול בלימוד תורה, מי שיכול בתפילה ומי שיכול בעשיית מעשים טובים.

הבה נעשה זאת, ובכך נסייע באמת לשחרור החטופים.