חופש גדול והפרעות קשב – מה עושים עם הילדים?

בימי החופש הגדול, ובמיוחד בתקופה הנוכחית שבה המלחמה מגבילה את אפשרויות הטיול והפעילויות מחוץ לבית, החופש עשוי להיות תקופה מאתגרת – במיוחד עבור ילדים עם הפרעת קשב והוריהם. גישת SET (Salutogenic Existential Therapy) מציעה תובנות וכלים להתמודד עם מצב זה.

עקרונות הגישה

ילדים עם הפרעת קשב (ADHD)  לא מתקשים להקשיב רק לשיעור, הם מתקשים להקשיב למציאות כמו שהיא. המציאות "מרובעת" - מוגבלת בזמן ובמקום, ופועלת עם כללים משלה. לעומתה, העולם הפנימי של האדם הוא "עגול" – יש בו יותר חופש, מרחב ואי-הגבלה. העיגול דומה לחלום או לדמיון בהם הכל אפשרי, והפגישה עם המציאות המרובעת יכולה להיות מאתרת.

לפעמים קשה להבין את הילדים הללו. מצד אחד הם זקוקים יותר מילדים אחרים למרחב של חופש, עצמאות ואותנטיות. מצד שני הם זקוקים יותר לכללים ומסגרת ברורה. האופי שלהם יותר עגול ונוטה לחופש והקשבה פנימה, וזו עצמה גם הסיבה שהם זקוקים ל"ריבוע" מבחוץ - כדי לחוש בטחון, יציבות ויכולת להוציא את השאיפות/רצונות אל הפועל. חופש בתוך גבולות מותאמים.

החיבור לעיגול יכול ליצור רגישות-יתר לשעמום, ריקנות וחוסר משמעות. השגרה - המציאות המוגבלת והאפורה לטעמם, אינה מתיישבת עם החופש לחוש חוויות ומשמעות עמוקה. לעיתים הם מנסים לאתגר את השגרה ולהתאים אותה לעולם הפנימי שלהם. הדבר יכול להתבטא בתעסוקות, הצקות, אוכל, מסכים וכל מה שיכול להפוך את המציאות ליותר אטרקטיבית ו"חיה".

החיבור לעיגול בא לעיתים על חשבון החיבור לריבוע, בכלל זה הימנעות מהקשבה והפנמה של הכללים ושיטות העבודה עם המציאות המרובעת. מצב זה יכול לגרום לכישלונות בביצוע, ולגרור תחושה של חוסר אונים כלפי האפשרות לשלוט בהתנהגות או בתוצרים שאדם מעוניין ליצור. מצב זה יכול לגרור התבצרות רבה יותר בעיגול, ולהחמיר את חוסר ההקשבה לכללי הריבוע המתסכל.  

תכונות אלה הן מולדות, אך אנו ההורים יכולים לסייע לילד בעזרת הבנה והכלה, לצד העמדת מסגרת גמישה שתאפשר להם סדר, עקביות, בטחון, משמעות ותחושת יכולת מעשית.

יישום העקרונות בחופש

סדר יום ברור וגמיש - ילדים עם הפרעת קשב מתקשים לבנות לעצמם סדר יום ולתחזק אותו, והם יותר זקוקים לעזרת ההורים כדי לא לחוש שהם "הולכים לאיבוד". בתוך הים הסוער של הקיץ, ניתן לקבוע מספר "עוגנים" שיסייעו לילד לעמוד בדרישות העיקריות ולשמור על תחושת יציבות. העוגנים צריכים להיות ברורים, אך גם גמישים. הם יכולים להתייחס לטווח זמנים לתפילה, לימוד, אכילה, ופעילות קבועה כלשהי. חשוב שיישמר העיקרון של מספר מצומצם של פעילויות מרכזיות קבועות שכל אחת תתקיים בטווח זמנים מוגדר. המסגרת תאפשר לילדים ליהנות יותר מה"חופש". כשאנחנו מעניקים לילד גבולות, איננו לוקחים ממנו חירות, אלא מאפשרים לו אותה.

התמודדות עם שעמום - ילדים עם הפרעת קשב נוטים להשתעמם בקלות. חלקם מתקשים להכיל את אי-הנוחות שברגש השעמום או למצוא בעצמם פתרונות להעסיק את עצמם. הם עלולים להתהלך בתחושת רעב וחוסר שקט פנימי. שעמום הוא רגש מאוד לא נעים, והוא יכול להתבטא גם בצורה עקיפה כמו הצקות לילדים אחרים, חיפוש ריגושים וסכנות, יצירת תשומת לב שלילית, תלונות חוזרות וביטויים של חוסר שביעות רצון. כדאי לא לקחת את הדברים כפגיעה אישית, אלא לראות את התגובות הללו כביטוי למצוקה של הילד שפונה לעזרה, גם אם הוא משתמש ב"בשפה" לא ראויה. הסתכלות כזו עשויה לכוון אתכם לחשוב על פתרונות יצירתיים שונים, קודם כל ברמת ההבנה והמשמעות – להבין את הילד ולעזור לו להבין את עצמו. קל יותר לעשות זאת כאשר מפחיתים את הבהלה מהשעמום ותוצאותיו. לחשוב מבעוד מועד על פתרונות מעשיים (גם אם לא מושלמים) כמו הכנת "בנק תעסוקות" יחד עם הילד – רשימה של פעילויות בה יוכל להיעזר בזמן אמת כדי למצוא דרכים להעסיק את עצמו. זכרו, אינכם יכולים "לקחת" מהילד את ההתמודדויות שלו עצמו, אתם יכולים רק להקל ולסייע, ללוות את הילד בתהליך הכניסה שלו לעולם בו הוא צריך ללמוד בהדרגה למצוא את עצמו בתוך המציאות המרובעת – מציאות שלא תמיד נשמעת לציפיות שלו, אך גם ניתן להשפיע עליה ולהתאים אותה בחלקה לציפיות. נסו לסייע לו להגיע לאיזון זה.

המשך טיפול תרופתי - ילדים רבים זקוקים להמשך טיפול תרופתי גם בתקופת החופש הגדול, בלעדיו, נחלשת היכולת שלהם לתפקד בצורה בריאה. אם המלצת הרופא היא להמשך טיפול גם בתקופת החופש הגדול, נכון להתייחס לכך ברצינות. שימו על כף המאזניים את הסבל והנזק הרגשי וההתנהגותי שנגרם לילד וכאשר אינו מטופל, והחליטו בהתאם.

הטרמה והכנה נפשית - חלק מהילדים עם הפרעת קשב נוטים להיות מופתעים מדברים שעבור אחרים נחשבים כצפויים לגמרי. נטייה זו גורמת להם להגיב למצבים בצורה לא מותאמת. למשל, כאשר יוצאים לפעילות מיוחדת, הילד יכול להגיב בהתרגשות רבה, וההתרגשות יכולה לגרום לו להתנהג בפראות או לאבד עשתונות ולא להצליח להתארגן. ככל שהילד יידע מבעוד מועד על התגובה הצפויה שלו, כך הוא יוכל יותר להתמודד איתה בשעת מעשה. לשם כך הילד זקוק להטרמה (מלשון "טרם") – הכנה לקראת מה שצפוי להתרחש. הטרמה יכולה לסייע להתכונן לקראת העתיד, על ידי הזכרת התכניות והאתגרים הצפויים, ושיתוף הילד בתכנית התמודדות.

עידוד פעילות גופנית - פעילות גופנית היא דרך מצוינת לסייע לילדים לשחרר מרץ ואף אגרסיות.  נסו לשלב פעילויות גופניות מגוונות במהלך היום, כגון משחקי כדור, רכיבה על אופניים, או הליכה בפארק. פעילות גופנית תורמת לבריאות הפיזית והנפשית של הילד, ומסייעת להפחתת תחושת השעמום והמתח.

יצירת זמן איכות עם הילד - השקיעו זמן איכות עם ילדכם. זמן זה מאפשר לכם לחזק את הקשר עם הילד, להקשיב לו ולהבין את צרכיו. זמן איכות יכול לכלול משחקים משותפים, שיחות פתוחות, ופעילויות יצירתיות יחד. חשוב לתת לילד תחושה שהוא חשוב ואהוב, במיוחד כאשר יש לילדים אלה נטייה לקבל הרבה נזיפות והערות.

סיכום

בימי החופש הגדול, חשוב שנמצא את האיזון בין חירות וגבולות עבור ילדינו. נוכל לספק לילדינו את התמיכה והמסגרת שהם זקוקים לה, באמצעות קביעת סדר יום ברור, טיפול בשעמום, טיפול תרופתי, הטרמה לקראת אירועים צפויים, עידוד פעילות גופנית ויצירת זמן איכות עם הילד.

נזכור שההתמודדויות בילדות הן "שדה האימונים" לחיים עצמם. בשגרה הילד מקבל את "הריבוע" ממערכת החינוך. החופש מדמה יותר מצב של בגרות, בו הילד צריך לקחת יותר אחריות על הריבוע של הסדר, של ההעסקה העצמית. לא פחות חשוב, עליו ללמוד לשמור על העיגול של עצמו, להצליח למצוא את עצמו בתוך מסגרת, להצליח לאזן בין הצורך שלו בחופש לצורך שלו בגבולות. ראו תקופה זו כהזדמנות חינוכית חשובה.

ד"ר חיים דיין הוא עו"ס קליני ויו"ר מכון הקשב.