חדשות בארץ
בנם של נועה וניר ברנס הי"ד: "היו לי הורים מדהימים, לעולם לא אשכח את זה"
ניר ונועה ברנס הי"ד נהרגו מפגיעה ישירה של ירי חיזבאללה. בנם הספיד, ואחותה סיפרה: "מסע ההתמודדות מתחיל, אין לנו מושג לגבי היום שאחרי, אנחנו יחד כולנו"
- יצחק איתן
- ה' תמוז התשפ"ד
(צילום: דוד כהן / פלאש 90ניר ונועה ברנס הי"ד נהרגו ברכבם מפגיעה ישירה של ירי חיזבאללה ברמת הגולן. בהצהרה שפרסם אתמול (רביעי) בנם בן ה-18 מתן ברנס, רגע לפני הלוויה שנערכה, הוא סיפר כי "ההורים שלי היו מדהימים, ואני לעולם לא אשכח את זה".
"אנחנו לא לבד, ובכל פעם שאומרים שהשאירו אותנו יתומים - זה לא נכון", המשיך מתן. "יש לנו משפחה וחברים, המשפחה והחברים מקיפים אותנו. ההורים שלי נתנו לי את החיים הכי טובים, ועכשיו יש לי האחריות לשמור על האחים שלי. אני מוכן לקבל את זה עלי ויש אנשים שיעזרו לי תמיד, תודה על הדאגה".
הגר אדר, אחותה של נועה, סיפרה לעיתונאי עופר חדד על השיחה האחרונה עם הזוג. לטענתה, כחצי השעה לפני הירי הקטלני, היא ואחותה שוחחו עם נועה וניר, ששהו ביום כיף בכרמיאל, וניר התייעץ איזו מתנה לקנות לאחייניתו: "דיברנו איתם בחצי השעה שלפני. 'הגר, אני שולח לך תמונות של אופניים לקנות לבת שלך', הוא כתב. זה היה השיח בינינו, מה כן ומה לא".
"דיברנו על זה ששני חיסולים היו אתמול, ושהם בדרכים... יש לנו נוהל קבוע במשפחה, שאנחנו מיד מדווחות על ההתרעות של פיקוד העורף", היא המשיכה. "הספיקו שתי דקות שהם לא מדווחים, ואז ארבע דקות שהם לא מדווחים, ואז שלחתי הודעה לניר, וראיתי שזה וי אחד בווטסאפ, שהם לא מקבלים את ההודעה. התקשרתי, הם לא היו זמינים והיה ברור מה קרה. אחרי זה ראינו תמונות של מכונית שרופה, והיה ברור שזה העניין. התקשרתי למשטרה ואמרו לי שיחזרו אלי. אחרי שתי דקות ביקשו שנגיע לתת דגימות דנ"א".
הגר מספרת כי עוד קודם הם חששו מהמצב הביטחוני. "הם חששו. מנגנון ההגנה שלהם, לפחות מולנו, היה ש'אין מה לעשות, צריך לחיות'. אלו היו המילים של נועה, 'אני רוצה לנסוע, לחיות, אני עובדת, אין מה לעשות', עם איזו חווית ביטחון מעצם הקהילתיות והבית, אבל ודאי שהם חששו, ובתחילת המלחמה בכלל הייתה תקופה מלאת חרדות".
"הילדים יודעים, הם מבינים, הם שותפים להחלטות שצריכים לקבל", סיכמה. "מסע ההתמודדות מתחיל, אין לנו מושג לגבי היום שאחרי, אנחנו יחד כולנו. נעשה כל מה שאפשר, שאנחנו יכולים ויודעים, וגם מה שלא, בשביל שנשמור עליהם שמורים, עטופים. אני מתנחמת במשהו קטן - שנועה וניר היו בזה ביחד, כזוג אוהב, ברגעים האחרונים שלהם, לא סבלו, ואפילו היה נדמה לי ולאחד הילדים שהם היו מחובקים באחת התמונות. בחייהם ובמותם לא נפרדו".