פרשת חקת: למה צריך לקיים מצוות עם חיבור מהלב ומהנשמה?

"זאת חוקת התורה".

פרשת "חוקת" פותחת במצוות פרה אדומה, שהיא סמל לחוקי התורה שאין מאחוריהם הסבר לוגי, המתיישב על הדעת.

הזכרנו כמה פעמים, שתורת ישראל מורכבת ממצוות, חוקים ומשפטים. "משפטים" הם מצוות המובנות בשכל האדם, כמו "לא תגנוב", "לא תרצח". מצוות מן הסוג הזה, גם אם התורה לא הייתה מצווה עליהן, השכל הישר היה מחייב אותן. "מצוות" הן ציוויים שלולא ציוותה עליהם התורה לא היינו מקיימים אותם, אולם לאחר שהתורה ציוותה עליהם ניתן לעמוד על משמעותם – כמו שבת ותפילין. "חוקים" הם מצוות שאין אנו מבינים כלל את טעמן האמתי. מצוות פרה אדומה היא סמל לחוקים.

עלינו לדעת, שגם את המצוות המובנות בשכל אדם, עלינו לעשותן לא רק בגלל שאנו מבינים אותן, אלא גם כי מבחינתנו הן "חוקים", כי כך ציווה השם. זו עבודה פנימית לא קלה כלל, ואחת הדוגמאות החזקות לכך נמצאת בפרשת בהעלותך.

בפרשת בהעלותך מביאה התורה את הציווי של הבורא לאהרן על הדלקת המנורה מידי יום: "דבר אל אהרן, בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". מיד אחר כך התורה מציינת: "ויעש כן אהרן, אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציווה השם את משה". רש"י מפרש: "ויעש כן אהרן - להגיד שבחו של אהרן שלא שינה".

פירוש המזרחי (הרא"ם) על רש"י כותב בשם המדרש: "דאם לא כן, ויעש כן אהרן למה לי? וכי תעלה על דעתך שלא עשה מה שציווה לעשות?". כלומר, מדוע התורה צריכה לכתוב "ויעש כן אהרן", הרי זה לכאורה דבר ברור? וכי היינו מעלים בדעתנו שאהרן הכהן היה משנה מציווי הבורא? התשובה, התורה רוצה להגיד את שבחו של אהרן שהוא עשה בדיוק את מה שהוא נצטווה. כנראה שלא לשנות זהו שבח גדול מאוד!

מה עומק העניין?

התורה מצווה: "את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם, אותו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים י"ג, א'). ככל שאדם גדול יותר, רוחני יותר, כך עבורו "לא לשנות" ממצוות התורה זהו אתגר גדול יותר, אולם האתגר הוא לא רק מהצד של ה"ולא תגרע ממנו" אלא גם מהצד של ה"לא תוסף עליו" (שם). נבאר.

אדם שמקפיד למלא את רצון הבורא ולקיים את מצוות התורה במלואן, אם הוא מקיים את המצוות רק באופן "טכני", בלי לב ונשמה וללא חיות פנימית, אז לכאורה לא קיים סיכון גבוה שהוא ישנה מהציווי שהוא קיבל, שהרי למה לשנות? הוא מקפיד למלא את רצון השם. אולם ככל שאדם מקיים מצוות עם כל הלב והנשמה, בהתלהבות ובדבקות, ומתוך הבנה עמוקה וחיבור רגשי, אזי עלול להגיע מצב של רצון להוסיף קצת יותר ממה שציווה השם, לשנות משהו "לטובה", "כלפי מעלה" ו"לשם שמים", להוסיף אהבה על אהבה.

הנצי"ב מוולאז'ין ("העמק דבר", דברים ד', ב') כותב, שהאיסור לא להוסיף על מצוות התורה, קשה יותר מאשר האיסור לא לגרוע ממצוות התורה. הן הן הדברים. כשאדם בהתלהבות של קדושה אולם ההתלהבות לא מרוסנת, הוא עלול לקבל החלטה שכדאי להוסיף מצוות שהשם לא ציווה. זו הסיבה לכך שאנו מוכרחים להכניס את אלמנט ה"חוק" גם למצוות שכליות, ולדעת שגם אם נראה לנו שאנו מבינים את משמעות המצווה וגם אם יש לנו חוויה רגשית מהמצווה, שזה מצוין, אנחנו לא באמת מבינים ואל לנו להוסיף כלום.

אהרן הכהן, ללא ספק קיים את מצוות ההדלקה באמונה חושית ובעונג אינסופי, עם הרגשת חיות שאין כדוגמתה, והוא עמד בפני ניסיון קשה לעצור את הרגש ולא להוסיף שלהבת קטנה שהבורא לא ציווה (כזכור, בניו – נדב ואביהוא, נפלו בדיוק בנקודה הזו של הוספת אש זרה). התורה משבחת את אהרן שהוא לא שינה, ולמרות הרגשות העזים שגעשו בו הוא עשה בדיוק מה שאלוקים ציווה אותו, מבלי להוסיף מאומה.

ידועים דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא, שעיקר כוונת היצירה הוא שבני אדם יתקבצו ויגידו לקדוש ברוך הוא – בריותיך אנחנו. כיוון שזהו עיקר עבודתנו, אין ספק שזו גם הנקודה שיצר הרע נאבק בה. היצר הרע מנסה לתת לנו תחושה שאנחנו יכולים קצת לשנות ולהוסיף דברים כי אנחנו לא רק בריות של הבורא, אלא גם "אדונים" לעצמנו. וזו טעות גדולה.

בריותיך אנחנו. יש חוקים. אנחנו לא משנים.