'דיופלוסטון של אלכסנדריה': מסע בזמן בעקבות בתי הכנסיות העתיקים (ג')

נמשיך בסקירתנו על בתי כנסת קדומים בעם ישראל.

בימי בית המקדש השני היה בעיר אלכסנדריה שבמצרים בית כנסת עצום בגודלו וביופיו, ושמו היה 'דיופלוסטון של אלכסנדריה'. בגמרא מובאים דברי רבי יהודה: "מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריה של מצרים - לא ראה בכבודן של ישראל". כלומר, זה המקום בו ניתן לראות את כבודו של עם ישראל יותר מכל מקום אחר.

משמעות השם 'דיופלוסטון' היא "שני מקומות ישיבה חשובים". נראה שהיו שתי קומות לבית הכנסת, וכך מתארת הגמרא את מבנה בית הכנסת הגדול באלכסנדריה:

"אמרו: כמין בסילקי (=בזיליקה) גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו (=שתי שורות עמודים), פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים, ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים, והיו בה שבעים ואחד קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב".

לא כתוב מה גדלו של בית הכנסת, אך נראה שהוא הכיל אלפים רבים של בני אדם והיה מקושט בכמות מאוד גדולה של זהב. מפאת גודלו של בית הכנסת, לא ניתן היה לשמוע את החזן בכל רחבי בית הכנסת, ולכן אנשים מיוחדים היו מנופפים בסודר (מטפחת) כדי שידעו מתי זמן אמירת אמן:

"ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו, וכיון שהגיע לענות אמן - הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן".

בית הכנסת היה מחולק לפי קבוצות של אנשי מלאכה, בהתאם למלאכתם:

"לא היו יושבין מעורבין אלא זהבין (צורפי זהב) בפני עצמן וכספין (צורפי כסף) בפני עצמן ונפחין בפני עצמן וטרסיים (חרשי נחושת) בפני עצמן וגרדיים (אורגי צמר) בפני עצמן".

כאשר נשלח הסופר היהודי פילון מאלכסנדריה אל הקיסר גאיוס, להליץ טוב על היהודים, הוא מתאר כיצד בשנת 38 לספירה התנכלו הרומאים לבית הכנסת. וכך הוא כותב: "הואיל והיו בתי תפילה שלא יכלו להורסם או לשורפם, משום שהמוני יהודים רבים חיו בסביבתם, התנכלו להם בדרך שונה, על-ידי שחללו בהם את חוקינו ומנהגינו. בכולם הציבו את האיקוניות של גאיוס, ובגדול והמפואר שבהם הציבו צלם ארד של אדם הנוהג במרכבה וארבעה סוסים". אך ההתנכלות הזו הייתה דבר קטן לעומת סופו של בית הכנסת.

בזמן מרד התפוצות נחרב בית הכנסת כליל, וגם בני הקהילה נטבחו. רצה מסובב הסיבות, ובנו של הקיסר טריאנוס נולד בתשעה באב, וכך הלשינו הגויים בפני השלטונות הרומאים שהיהודים התאבלו כאשר נולד יורש עצר. לא זו בלבד אלא שבחנוכה מת אותו בן, כעת כבר התלבטו היהודים האם להדליק נרות ולסכן את עצמם. ההחלטה התקבלה להדליק נרות בסתר. אמנם, קבוצה של מלשינים גילתה את הדבר לאשתו של הקיסר, שנעלבה עד עמקי נשמתה ודירבנה את הקיסר להילחם ביהודים.

חז"ל הסבירו כי עונש זה נגזר על יהודי אלכסנדריה משום שעברו על האיסור בתורה לא להשיב את העם למצרים. בית כנסת כל כך יפה כביכול 'מתחרה' בבית המקדש, גורם לחשוב שאולי אין צורך לעלות לארץ ישראל ולבית המקדש. וזו אחת הסיבות לעונשם הנורא ולחורבן בית הכנסת שאולי היה הגדול בכל הזמנים.

בתלמוד הירושלמי נאמר על חורבן זה: "באותה השעה נגדעה קרן ישראל ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד". הכבוד של עם ישראל בעולם, שיש להם אפשרות וזכות להתאגד בקהילה כזו עם בית כנסת שנראה כמו בית המקדש, נגדע. ובעזרת ה' במהרה בימינו יחזור.