פיתוח האישיות
אגרנות כפייתית: מתי שמירת חפצים הופכת להפרעה?
אגרנות כפייתית היא הפרעה נפשית שמשפיעה על חיי היומיום, ויכולה לגרום לקשיים בריאותיים וחברתיים. מהם הסימנים לזיהוי התופעה, וכיצד ניתן להתמודד איתה?
- מוריה חן
- ח' תמוז התשפ"ד
(צילום: shutterstock)לכל אחד מאיתנו יש את הנטייה לשמור דברים מסוימים - זיכרונות יקרים, חפצים שימושיים או פריטים שמעלים בנו נוסטלגיה. כולנו מרגישים לפעמים צורך לשמור על פריטים שמזכירים לנו תקופות חשובות בחיינו או שייתכן שנזדקק להם בעתיד. אך ישנם מקרים קיצוניים שבהם הרצון לשמור דברים הופך לבעיה חמורה.
מהי אגרנות כפייתית?
אגרנות כפייתית היא הפרעה נפשית שבה אדם מתקשה לוותר על רכוש ולזרוק חפצים, גם אם אין להם ערך שימושי או רגשי. התופעה יכולה לכלול שמירת חפצים כמו עיתונים ישנים, בגדים משומשים, פריטים ביתיים שבורים או מזון פג תוקף. אנשים הסובלים מאגרנות כפייתית חשים מצוקה נפשית משמעותית כשהם מנסים להיפטר מחפצים או כשאחרים מנסים לעשות זאת במקומם.
כיצד לזהות אגרנות כפייתית?
הסימנים הבולטים של אגרנות כפייתית כוללים:
* קושי לזרוק חפצים: אנשים אלו יחושו מצוקה גדולה בניסיון לזרוק חפצים, גם אם אין להם ערך ממשי.
* צבירת חפצים בכמויות גדולות: ביתם של אגרנים כפייתיים יהיה עמוס בחפצים במידה שמעכבת את השימוש השוטף במרחב.
* תחושת עומס ומצוקה: האגרנים לעיתים יחושו מצוקה נפשית רבה כתוצאה מהעומס.
* פגיעה בתפקוד היומיומי: העומס עלול לגרום לקשיים בתפקוד הביתי והחברתי, ולעיתים אף לסכנות בריאותיות כמו סכנת נפילה, מחלות ושריפות.
* הימנעות חברתית: לעיתים האגרנים יימנעו מלהזמין אנשים לביתם מחשש לביקורת או בושה על מצב הבית.
גורמים לאגרנות כפייתית
הגורמים לאגרנות כפייתית אינם ידועים בוודאות, אך הם כוללים שילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים ופסיכולוגיים. מספר מחקרים הצביעו על קשר גנטי, וכן על התפתחות ההפרעה בעקבות טראומות או מצבי לחץ שונים.
איך מאבחים אגרנות כפייתית?
האבחון נעשה על ידי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, כמו פסיכולוגים ופסיכיאטרים. האבחון כולל ראיון קליני, שימוש בשאלונים פסיכולוגיים והערכה של התפקוד היומיומי והמצב הנפשי של המטופל.
דרכי טיפול
* טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): טיפול זה מתמקד בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים הקשורים לאגרנות. המטפל עובד עם המטופל על הבנת המניעים לאגרנות ועל פיתוח אסטרטגיות לניהול טוב יותר של החפצים.
* טיפול תרופתי: לעיתים משתמשים בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה (SSRIs) שיכולות לעזור בהפחתת התסמינים. הטיפול התרופתי עשוי להיות משולב עם טיפול פסיכולוגי.
* תמיכה קבוצתית: קבוצות תמיכה לאגרנים כפייתיים מספקות סביבה תומכת ומכילה שבה ניתן לחלוק חוויות ולקבל תמיכה מאנשים המתמודדים עם בעיה דומה.
* עזרה מקצועית לארגון הבית: עזרה ממומחים בתחום הארגון והסידור יכולה לסייע בהפחתת העומס וביצירת סביבת מגורים נוחה יותר.
* טיפול משפחתי: טיפול זה מתמקד בעזרה למשפחתו של האגרן להבין את ההפרעה, ולפתח דרכים לתמוך בו בתהליך השינוי.
התמודדות יומיומית עם אגרנות כפייתית
* הכרה בבעיה: ההכרה בכך שמדובר בהפרעה שדורשת טיפול היא הצעד הראשון והחשוב ביותר.
* פנייה לעזרה מקצועית: חשוב לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר המתמחה בטיפול באגרנות כפייתית.
* סבלנות והתמדה: תהליך הטיפול יכול להיות ממושך ומאתגר, אך עם התמדה ניתן להגיע לשיפור משמעותי באיכות החיים.
* תמיכה חברתית: תמיכה ממשפחה, חברים וקבוצות תמיכה יכולה לעזור רבות בתהליך השיקום.
אגרנות כפייתית היא מצב מורכב שדורש הבנה וטיפול מקצועי. חשוב לפנות לעזרה ולהיות סבלניים, שכן השינוי אפשרי והוא יכול לשפר באופן משמעותי את איכות החיים של האגרן ושל סביבתו.