בעקבות ניסיון ההתנקשות בטראמפ: ההסתה בישראל חצתה מזמן את הגבול

ניסיון ההתנקשות בחייו של המועמד לנשיאות ארה"ב, דונלד טראמפ, זרק אותי באחת לזיכרון ילדות ישן: היה זה באביב תשמ"א, כאשר ברדיו הודיעו על ניסיון ההתנקשות בנשיא ארה"ב דאז, רונלד רייגן. כבן למשפחה אמריקאית, האירוע התקבל בביתנו בזעזוע קשה. חלפו שעות לא מעטות עד שהמתח נרגע קמעה, כשנודע שהנשיא החביב והאהוב אמנם פצוע באורח קשה אך לא נשקפת סכנה לחייו.

מאז התברר לי שההיסטוריה האמריקאית רוויה בסיפורי התנקשות בחייהם של נשיאים ומנהיגים: ארבעה נשיאים אמריקאיים נרצחו, ונעשו ניסיונות להתנקש בחייהם של שמונה נשיאים נוספים. זאת בנוסף למנהיגים כדוגמת מרטין לותר קינג, שנרצחו לאורך השנים בידי מתנקשים.

המפתיע בחלק האפל הזה בהיסטוריה האמריקאית הוא שארה"ב מתהדרת בתואר "המעצמה הדמוקרטית החזקה בעולם", ולמרות זאת רשמה את מספר הגדול ביותר של פעולות אנטי-דמוקרטיות בעליל ביחס לכל מדינה דמוקרטית אחרת.

והאמת שזה לא מפתיע. השיטה הדמוקרטית ביסודה נועדה להסדיר את מערכת היחסים בין האזרחים לשלטון, כאשר הדמוקרטיה מעניקה לכל אזרח את הזכות להשפיע במידה שווה על ההחלטות הציבוריות. השיטה הזאת לא מושלמת. היה זה ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, שקבע כי "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום". שהרי מצד אחד ניתנת לכל אדם חירות להביע את דעותיו באופן חופשי, ומצד שני טמונה סכנה גדולה בכוחו של ההמון, שלא תמיד חכם דיו כדי להפקיד בידיו את הסמכות להכריע הכרעות פוליטיות – כמו בחירות ומשאלי עם. לצורך הדוגמה, המפלגה הנאצית עלתה לשלטון בכוח בחירות דמוקרטיות בידי אזרחים שבחרו בה, ובאופן אסוני הביאו לעולם את הזוועה האנושית הנוראה ביותר שהתרחשה בהיסטוריה האנושית.

אבל עוד לפני הכשל המובנה שקיים בשיטה הדמוקרטית, ישנו תנאי שבלעדיו אף שיטת שלטון לא תצלח: הנכונות של האזרחים להכפיף את עצמם למערכת של כללי מוסר שמחייבת את כולם. ללא מערכת מוסרית שכזו, אזרח שיחפוץ להרע ימצא את הדרך לעשות זאת באמתלה כזאת או אחרת.

את התנאי הזה קבע אברהם אבינו שאמר "רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" – במקום שאין מערכת מוסר אלוקית, אנשים עלולים להידרדר עד לעשיית הפשעים החמורים ביותר.

זה ההסבר לקלות הבלתי נסבלת בה אזרחים בארה"ב, "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", הרשו ומרשים לעצמם לנסות לרצוח את מי שלא בא להם בטוב מאיזו סיבה שתהיה. כי הדמוקרטיה היא רק אמצעי למימוש רצון האזרחים, ובהיעדר גבולות מוסריים – אין מעצור למימוש הרצונות האפלים ביותר.

ועד כמה שהדבר מוכח בארה"ב, הוא נכון גם למדינת ישראל.

בשנים האחרונות אנו עדים לגלים של מחאות שטרם נראו במחוזותינו. האנשים המנהיגים את המחאות הינם דמויות מוכרות בציבוריות הישראלית, והם מנצלים באופן בזוי את מעמדם ואת שיטת השלטון הדמוקרטית הנהוגה כאן, ומרשים לעצמם להשתלח באופן הולך ומקצין נגד הממשלה והעומד בראשה. כל עוד היה מדובר במחאה והבעת דעה לגיטימית, לאיש לא הייתה הזכות למנוע מהם את הזכות להפגין. אבל הם כבר עברו מזמן את גבולות השיח המקובל במדינה מתוקנת, ובחלוף הזמן הם הופכים למסיתים אלימים ולמופקרים מסוכנים יותר ויותר. לאחרונה הם כבר מדברים על מעשים חמורים שבכוונתם לעשות, ולמעשה מכשירים את השטח למציאות שבה שום גבול מוסרי לא ימנע מהם להגשים את כוונותיהם.

אז זהו. מדינת ישראל לא תהיה ארה"ב. כמדינה יהודית יש לנו את סט הערכים המוסריים הנעלה ביותר, ועלינו להילחם כדי להגן עליהם כדי שאיש לא ירצח לנו אותם.