רעידת האדמה בטבריה: מה קרה ביום שבו נעלמו חכמי העיר?

העיר טבריה נחשבה לאחת מ"ערי הקודש" בארץ ישראל. בימי המשנה והתלמוד התגוררו בה גדולי העולם: התנא רבי מאיר, רבי יהודה הנשיא תקופה מסוימת, האמוראים הגדולים רבי יוחנן וריש לקיש, ובה נחתם התלמוד הירושלמי בהמשך. אך גם שנים רבות לאחר מכן, חיו ופעלו בה גדולים בתורה, מדרשי האגדה על התורה נכתבו כנראה בטבריה, פיוטים, ועוד רבים, היו מיצירתם של חכמי עיר הקודש טבריה.

אבל כל זה נפסק, בבת אחת, לאחר השנה 748 לספירה, ד' אלפים תק"ח. אין יותר דבר מכל זה, אין פיוטים ואין מדרשים, אין חכמים ואין תשובות, נאלם קולה של יהדות טבריה, מה אירע שם?

כאשר חופרים אתר ארכיאולוגי, מצפים למצוא סדר מסוים בדברים. ישנם מבנים שנהרסים בכיבוש, נשרפים, יש שמפונים בכדי לבנות תחתיהם חדשים. אבל בשלב מסוים שמו לב חופרי אתרים באזור טבריה והעמק, כי בכל הערים יש שכבה של מפולת. לאורך השדרה הראשית של בית שאן שוכבים מאות עמודים שפשוט נפלו, רואים את כיוון נפילתם ואת שבריהם המפוזרים סביב. כך בדיוק גם בעיר סוסיתא שעל רכס ממזרח לכינרת. מה אירע שם?

עם גילוי הגניזה הקהירית, התגלה בין עשרות אלפי המסמכים נתון מפתיע. בתוך סידורתפילה נכתב כך: "ובכ"ג בשבט צום לארץ ישראל יקראוהו צום הרעש משום שארץ ישראל רעשה ונפלו ממנה הרבה ערים ומתו תחת החרבות חכמים ויש לו במקראות רמז 'בזעם תצעד ארץ'. מזמן שחרבה ירושלים עד הזמן שקרה (הרעש) בארץ ישראל מניין בזע"ם".

הטקסט הזה שפך אור על המונח "רעש שביעית" שנזכר בכמה וכמה פיוטים קדומים. "רעש שביעית" הוא רעידת האדמה שהתרחשה בשנת ד' תק"ח, שהיתה שנת שמיטה. הרעש הזה שם קץ ליישוב היהודי בטבריה. בתי הכנסת, חכמים, ספרים, הכל נגוז תחת החורבות באסון הנורא הזה.

פירוש  אחר אומר כי הכינוי "רעש שביעית" מציין שזה רעש האדמה השביעי שהתחולל בארץ ישראל.

ההיסטוריון בן הזמן, מיכאל הסורי, מתאר כי העיר טבריה נפלה כולה, ו"שלושים בתי כנסת של היהודים" נחרבו.

ההיסטוריון תיאופנס כותב: "יום 18 בינואר שנת שלטונו השישית של הקיסר קונסטנטינוס החמישי ושנת שלטונו השלישית של הח'ליף מרואן השני, אירעה רעידת אדמה קשה בפלשתינה, באזור הירדן ובסוריה, בשעה הרביעית (כלומר בסביבות עשר) בבוקר. הרבה רבבות של אנשים ללא מספר מתו, כנסיות ומנזרים נפלו ובמיוחד במדברה של עיר הקודש".

הרעש עצמו התרחש מהעבר המזרחי של הירדן, אבל הנזק הגיע עד ירושלים. ג'מאל א-דין אלמקדסי (מת ב-1364), מחבר הספר "מעורר הרצון לביקור בלקודס וא-שאם", כותב: "בזמן רעידת האדמה של שנת 130 (להג'רה) נהרסו הצדדים המזרחי והמערבי של המסגד (אל-אקצא)".

בחפירות בית שאן נמצא אדם מחוץ תחת עמוד גדול, כשבידו מטבעות שזה עתה יצאו מבית היוצר. התאריך שרשום עליהם הוא זמן קצר לפני הרעש... המטבעות השתמרו תחת העפר, ורואים שהיו חדשים ואין עליהם סימני שחיקה.

למן שנת ד' אלפים תק"ח, אנו מוצאים בתשובות הגאונים הרבה פניות מאנשי טבריה. הסיבה העצובה מובנת: חכמי העיר טבריה נהרגו ברעש, והניצולים הוצרכו לשלוח את שאלותיהם הרחק הרחק, לבבל. העיר טבריה נשארה ריקה ושוממה כשלש מאות שנים, עד שהגבירה דונה גרציה, האישה העשירה בעולם של אותו הזמן, בנתה אותה.