סיון רהב מאיר: איך עיר שלמה סיימה את התורה כולה?

"שבוע טוב וחודש טוב, סיון", כתבה לי נטע בן עמרם מהעיר מעלות שבצפון. "לאור המצב, חשבנו מה אפשר לעשות, והוחלט לסיים ביחד את כל התורה בשבוע אחד בעיר שלנו.

"במבצע מדהים, ישיבת ההסדר של מעלות בראשות הרב יהושע ויצמן, ביחד עם ראש העיר ועם קהילת מעלות, חילקו את כל התורה לחלקים קטנים, כל אחד קיבל משהו, לפי הרצון והיכולת.

"מה זה אומר ללמוד את כל התורה? כל התנ"ך, המשנה, התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי, מדרשי הלכה, מדרשי אגדה וגם ספר הזוהר הקדוש. אני זכיתי ללמוד את פרק ל"ט בספר בראשית, זהו. אבל חלק קטן ועוד חלק קטן, מתחברים לשלם מופלא שגדול מסך חלקיו.

"המיזם היה קרן אור גדולה בימים קשים, של הפגזות בצפון. הוא סחף את העיר לשותפות רוחנית. הוא נתן כוחות של חיבור לסיפור הגדול שלנו, ולנותן התורה.

"היו כאלה שלמדו בחברותא, היו ילדים, נשים, בני נוער, בחורי ישיבה, כולנו הרגשנו שזוהי 'כיפת ברזל' משותפת.

"ואז הגיע מעמד הסיום: הרב סייג, רב העיר, עומד מול מאות אנשים ומבקש, ממש תובע, את שלום החטופים, החיילים, הפצועים, שבורי הנפש... כולם עונים 'אמן' בכוונה גדולה ומייד פוצחים בשירה סוחפת ובריקודים. אני מתבוננת שוב ושוב בסרטונים מהערב הזה (מצורף אחד), מציעה לציבור לאמץ מבצעים דומים, ובעיקר מבקשת שיתקיימו התפילות. שנזכה לישועה ולרפואה ולגאולה".

הבקשה של ענת מאיר

"שלום סיון, שמי ענת מאיר. בעלי, סרן דוד מאיר הי"ד מסיירת מטכ"ל, נפל בקרבות בבארי בשמחת תורה. אם מישהו היה אומר לי לפני ה-7.10 שאני אאבד את החצי השני שלי, הייתי אומרת לו שני דברים: שאני לא אצא מהמיטה, ושאני עם אלוקים סיימתי.

"אבל הנה, זה קרה. איבדתי את היקר לי מכל, ואיכשהו – אין לי מושג איך, אני קמה מהמיטה בבוקר. ואיך שהוא – האמונה שלי רק התחזקה. והפרספקטיבה על כל החיים השתנתה גם היא.

"מעולם לא חשבתי שהשם שלי יהיה כתוב על מודעה של תפילת נשים ענקית לאחדות וגאולה, או שאני אדבר ככה על המשיח. ויש לי תחושה שהרבה יזדהו איתי, גם כאלה שלא חוו אובדן פרטי. כולנו לא אותם האנשים שהיינו לפני.

"אז בהתחלה הרגשתי שאולי אני משוגעת, מנסה להיאחז במשהו כי איבדתי את כל החיים שלי. אבל הבנתי שלא, האמונה שלי עמוקה ואמיתית. הרמתי את הראש, קראתי ולמדתי, ולא האמנתי שהכול כתוב בספרים: נבואות חורבן שמתקיימות הן סימן לכך שככה יתקיימו גם נבואות הגאולה.

"אני לא מבינה כלום, אבל מבינה שקורה פה משהו הרבה יותר גדול מאיתנו, שאין לנו שום דרך להבין, ודווקא זה מה שנותן לי ביטחון: הובטח לנו שבסוף יגיעו ימים שלמים ויפים, מלאים באור שאנחנו לא מסוגלים בכלל לדמיין.

"בואו לא נייפה את המציאות. הדרך לשם קשה מנשוא, כולנו מרגישים את זה. היו צדיקים גדולים שלא רצו לחיות בדורנו כי ידעו שזאת תהיה תקופה קשה בכל ההיבטים. ואנחנו, דור של נשמות גדולות, זכינו לחיות בתקופה הגדולה הזאת.

"אז נכון, אין לנו מושג איך זה יקרה ומתי, ואצל הקב"ה אין דד-ליינים, אבל מריחים באוויר שמשהו גדול וחריג קורה פה. אז הנה אני, שאי אפשר היה לדמיין שאכתוב משהו כזה לפני כמה חודשים, מבקשת מכן להצטרף אלינו לתפילה.

"מוזמנות להגיע לכותל, או להתפלל איפה שאתן, כי כולנו רוצים שלום, שלווה, ביטחון, אמת אחת ברורה. אין לי ספק שיש לתפילה שלנו כוח עצום וגדול. אומרים שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל. אומרים שבזכות נשים צדקניות – גם ניגאל".

הרבי מלובביץ', 30 שנה

"למה אני אוהב את הרבי מלובביץ'?". זו הכותרת של קטע קצר שפרסם הרב ניר מנוסי. השבוע ציינו 30 שנה לפטירת הרבי מלובביץ' זצ"ל. הנה כמה מהתשובות של ניר, שנותנות לכולנו כיוונים מעשיים:

1. תקומה אחרי השואה: הרבי מלובביץ' הגיע לאמריקה אחרי החורבן של יהדות אירופה. שמירת תורה ומצוות נראתה כמו משהו מיושן, שלא קשור לעולם החדש הזה. הוא הפך את כיוון התנועה: יותר תורה, יותר גאווה יהודית, יותר חינוך. זו הייתה תשובה עוצמתית של חיים: היטלר רצה להגיע לכל יהודי, גם הרחוק ביותר, כדי להרוג אותו. הרבי הכריז על מהפכה של תחייה. הוא רצה להגיע לכל יהודי, גם הרחוק ביותר, כדי להחיות אותו.

2. "זריזות במתינות". הוא לא לקח יום אחד של חופש בחייו, הנהיג וניהל מוסדות חובקי-עולם, ענה לאלפי מכתבים ובקשות, אבל תמיד בחיוך ובנחת, בלי שום סימן של עייפות. הרבי קרא לזה "זריזות במתינות" – עבודה נמרצת ומהירה, אבל חדורה בשלוות נפש מבפנים. הלוואי עלינו, בחיים שלנו.

3. כולנו שליחים. הוא הנהיג את מפעל שליחי חב"ד המפורסם, אבל הזכיר שלא רק הם שליחים. כל אחד הוא שליח. אם אתה יודע את האות א' בלבד – תלמד מישהו שלא יודע אפילו את האות א'. יש לך מה לתת, העולם מחכה לך ולשליחותך.

4. נשים הן שליחות. הוא טען שעליית מעמד האישה הוא מהלך קוסמי, רוחני. שנשים צריכות ללמוד וללמד, ושאישה היא לא אשת-השליח, היא שליחה בפני עצמה. אבל מעמד האישה האמיתי, הזכיר, קשור גם בזכות הקדושה להרות וללדת ולחנך ילדים.

5. מימוש עצמי בדורנו. הרבי עודד אנשים לשים את האגו בצד, ודווקא כך לגלות את עצמם באמת. אם תשים את הזולת במרכז ולא אותך – תעסוק יותר במה שיש לך להעניק ולתרום. כך אתה באמת מממש את עצמך, והעולם כולו מתברך ממך.

מול כל הבשורות

"שלום סיון, דווקא בימים קשים אלה, אני רוצה להזמין את הציבור להכנסת ספר תורה לזכות מבקשי הזוגיות בעם ישראל. שמי אשירה לנדאו. לפני כשנתיים, ביום ההולדת שלי, חתמתי על חוזה עם סופר סת"ם: לכתוב ספר תורה למען הרווקים.

"זה היה מאתגר. גיליתי בדרך אלפי שותפים לכאב, לרצון להקים בית. אספנו מכולם תרומות קטנות ואספנו גם שמות לתפילה, ובכל בוקר הסופר התפלל עלינו לפני שניגש לכתוב את אותיות ספר התורה.

"כשפרצה המלחמה, וכששמענו שהספר מוכן, היה לי ברור שיש פה קשר – המלחמה היא על הבית של כולנו, וספר התורה נכתב כדי להקים בתים. ומתוך ההרס והחורבן, מתוך הניסיון של אויבינו לפגוע במשפחות ובילדים וביישובים, עוד ייבנו, בעזרת השם, בתים רבים. זו התשובה שלנו, גם לאירוע הקשה אתמול ברמת הגולן.

"לכן הוחלט להכניס את הספר ל'מאהל הגבורה' שהקימו המשפחות השכולות מהמלחמה, מול הסינמה-סיטי בירושלים. הערב בשש נקיים שם עצרת תפילה ונתרום את הספר לתפילות שמתקיימות במאהל באופן קבוע. הכנו שקיות ממתקים לילדים, תיקון לשקיות הממתקים שלא חולקו בשמחת תורה. אפילו התאריך הלועזי, 10.7, הוא הפוך מה-7.10. לא שמנו לב לזה בהתחלה.

"על הספר כתבנו שורה מתוך שיר של אחי, הזמר ביני לנדאו: 'כל זכויותייך שמורות בבית גנזי המלך, יחד כולן יהיו לך כתר נזר לראשך'. כל תפילה וכל פסוק וכל דמעה בדרך הארוכה של עם הנצח - נחשבים.

"המשפחות השכולות היקרות התרגשו מאוד מהמחווה הזו. חלקן איבדו בנים שלא זכו להקים בית, והן ילוו אותנו בתפילה על הבית שלנו. נתפלל גם על החטופים ועל המפונים שישובו לבתיהם. ועל הקדוש ברוך הוא, שמתגעגע לשוב לביתו כבר אלפי שנים.

"אתם מוזמנים. בתפילה לבניין שלם".

5 דברים על פרשת השבוע

1. פרשת חוקת היא הפרשה השישית בספר במדבר. הפרשה מתרחשת בשנה הארבעים ליציאת מצרים, ערב הכניסה לארץ בסוף המסע במדבר.

2. הפרשה מתחילה במצווה ושמה "פרה אדומה", ומתארת את הדרך לטהר אדם בבית המקדש. המפרשים מסבירים שזוהי מצווה שאין לה סיבה וטעם, הנימוקים שלה לא ברורים, ובכל זאת יש לקיימה. היא סמל לקיום מצוות גם כשלא מבינים עד הסוף את המהות שלהן.

3. בהמשך, הפרשה מתארת את הפטירה של שני מנהיגים – מרים הנביאה ואהרון הכהן – ומתארת כיצד משה רבנו לא ייכנס עם בני ישראל לארץ ישראל. יש כאן התחלפות של דור שלם של הנהגה, לקראת הכניסה לארץ ישראל.

4. משה רבנו מכה בסלע, והסלע מוציא מים, אבל משה רבנו מכה - במקום לדבר אליו. לכן הוא לא ייכנס לארץ ישראל. פרשנינו מסבירים כי זה דור חדש, שאותו יש לחנך בדיבור ובהסברה ולא במכות ובגזירות. חינוך - בשכנוע פנימי ולא בכפייה חיצונית.

5. ועוד בפרשה המרתקת השבוע: "שירת הבאר" (העם שר שירה מרגשת ומודה על המים שהוא מקבל, ומחבר זאת לנצח ולסיפור הגדול שלנו), מלחמות עם מלכים זרים וניצחונות, סיפור "נחש הנחושת" (העם מתבקש להאמין באלוקים ולא בסמלים ובחפצים) ועוד ועוד, והמסע ממשיך.