קהילת סרדיס הנעלמת: מסע בזמן בעקבות בתי הכנסיות העתיקים (ד')

בעקבות בתי הכנסת בתפוצות ישראל מאז ימי קדם, אנו נמצאים היום בטורקיה. קהילת יהודי טורקיה של ימינו אינה גדולה, כ-15,000 יהודים חיים בטורקיה. אבל כשאנו חוזרים לאחור, הרי יהדות טורקיה היתה קהילה מפוארת, שהשפיעה רבות מבחינה רוחנית. חסד מיוחד התרחש עם יהודי טורקיה בזמן השואה הנוראה, כאשר טורקיה נותרה נייטרלית, וכך יכלו 80,000 יהודיה להינצל מהגורל האכזר שפקד את יהודי הבלקן, שהובלו על ידי הנאצים להשמדה. אחרי המלחמה עלו רובם לארץ, והקימו מספר ישובים מוכרים שנוסדו על ידי עולי טורקיה: נחשולים, הגושרים, כרם בן זמרה, יהוד ועוד.

אך אנו שבים כעת שנים רבות לאחור, אל העיר סארדיס שבמערב טורקיה. בעיר זו שכנו יהודים לפני דורות רבים. שמה היווני היה "ספרד", ויש סבורים כי עליה דיבר הנביא עובדיה באמרו: "וְגָלֻת הַחֵל-הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-כְּנַעֲנִים, עַד צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ, אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב", אין הכוונה כאן לספרד של זמננו במערב אירופה, שלא ישבו בה יהודים באותו הזמן (גם צרפת כאן היא עיר בצפון ליד צידון, מקומה של "האישה הצרפתית" שבנביא), וכנראה הכוונה לסרדיס שבטורקיה.

המדינה נקראה באותו זמן "אסיה" – "אסיה הקטנה" בפי ההיסטוריונים, ו"עסיא" בלשון חז"ל. רבי עקיבא נסע לעסיא כדי לעבר שנים, שכן הרומאים אסרו זאת בארץ ישראל. רבי מאיר נסע לעסיא, ואף נפטר ונקבר שם. אחד הדברים המיוחדים שעשה שם רבי מאיר: הגיע חג הפורים ולא היתה מגילה, ישב רבי מאיר וכתב את כל המגילה מן הזיכרון, אות לאות!

בשנת 1958 חפרה בסרדיס משלחת של בית הספר האמריקאי לחקר המזרח, וגילתה שרידים של מבנה עצום, מעוטר בפסיפסים ובשיש מרהיב, ובו כשמונים כתובות! המבנה הזה הוא בית הכנסת העתיק בסרדיס, והוא מתוארך למאה ה-4 לספירה, מתקופת התלמוד. מעולם לא נמצא בית כנסת עתיק גדול ממנו. ארכו של בית הכנסת הוא 95 מטרים! זהו גודל עצום עבור מבנה מאותה התקופה.

המבנה בנוי על גג מהודר שנתמך בעמודי שיש ענקיים. בכניסה היתה מזרקה, ובמימיה ניתן היה ליטול ידיים. על עמודי הבימה סותתו נשרים ואריות מרהיבי עין. בקצה האולם היה מקום מיוחד למושב זקני בית הכנסת, מסותת באבן בצורת חצי עיגול. שמות התורמים היו חקוקים ביוונית על מושבי האבן. חלק מהם נתרמו על ידי גויים "יראי השם". הרצפות כוסו בפסיפסים עם צורות פרחים ובעלי חיים.

בית הכנסת נהרס על ידי הסאסאנים שפלשו למקום בשנת 615 לספירה, אבל רוב המבנה עמד על תילו, והיווה גלעד לקהילת סרדיס הנעלמת. כמה עשרות שנים לאחר מכן התרחשה רעידת אדמה גדולה שקברה את כל המבנה תחת האדמה, וכך גילו אותו הארכיאולוגים בשנות הששים של המאה העשרים.

ב-1965 שוחזר בית הכנסת חלקית, והמבקרים במקום יכולים לראות בבואה מהפאר וההדר שהשקיעו אבותינו במקום.