הקרב על הקסטל: הניסים שהובילו לניצחון היהודי

עבד אל-קאדר אל-חוסייני היה איום על היישוב היהודי בארץ ישראל. הוא והאיום הוסרו בבת אחת בצורה פלאית.

שושלת הייחוס של אל-חוסייני היתה "מפוארת": אביו, מוסא כאזם אל-חוסייני, היה ראש עיריית ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, ובן דודו היה אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים וידידו של היטלר. מה טבעי יותר מאשר שהצעיר, עבד אל-קאדר, יצטרף גם הוא לדרך הטרור והרצח?

החל משנת 1936, תרצ"ו, הוא הקים את ארגון "צבא הג'יהאד הקדוש", ארגון שקדושתו התבטאה בתקיפת רכבים שנסעו על הציר בין יפו לירושלים. פעולת טרור רבת משמעות שנתנה לו את הרעיון לביצוע הרבה יותר חמור ומאיים בהמשך.

האנגלים נלחמו במורדים הערבים, ולכן אל-חוסייני ירד למחתרת ואף ברח לתקופה מסוימת לעיראק. הוא הסתובב בארצות שונות, ולפי חלק מהדעות היה בזמן מלחמת העולם השנייה בגרמניה, ועבר הכשרה בשנאה וברצח יהודים. בשנת 1947, לקראת פקיעת המנדט, החל אל-חוסייני לארגן ולאמן צבא ש"ישחרר את פלסטין". הוא פיקד על כוח של מאות רבות של ערבים סביב לירושלים. יחד הם יצרו את המצור על ירושלים. שיירות שעלו מתל אביב לירושלים הותקפו באכזריות ממרומי הגבעות וההרים שמעל לכביש. המתחם המבוצר המכונה "הקסטל" (קסטל - מבצר ברומאית) היה תחת שליטתו. החיילים היהודים ניסו שוב ושוב לכבוש אותו, אבל ללא הצלחה. כדי להגיע אליו יש לטפס על הר תלול וגבוה מאד, ובמרומי ההר היתה מצודה שורצת צלפים ערבים. עשרות רבות של קורבנות יהודים נהרגו בניסיון להגיע אל הקסטל.

בדרך הטבע לא היה שום סיכוי, אך בורא העולם רצה אחרת. אחד הצופים מאנשי ההגנה ניסה את מזלו, וצלף על שני ערבים שראה ממרחק. בחסדי ה' התברר כי ההרוג מביניהם היה המפקד הגדול עבד אל-קאדר אל-חוסייני בעצמו. ואם לא די בנס הזה, אזי הכניס ה' טפשות בלבם של הערבים, והם כולם התאספו ללווייתו, מבלי לחשוב על משמעות הנסיגה הזו מבחינה צבאית. אלפים רבים התאספו בבית אחיו בירושלים, שם הוצב אל-חוסייני בארון זכוכית כשמאות פרחים מומטרים על ארונו. לווייתו היתה מפוארת ולוותה בצרחות, יללות, קינות ויריות באוויר - מהן מתו כמה ערבים. הוא נקבר בהר הבית.

כשחזרו הערבים מלווייתו של אל-חוסייני, גילו כי הקסטל כבר נכבש על ידי היהודים. כל מי שהעז להתקרב – הושחל בו כדור ממרומי המצודה. הם אספו את מטלטליהם וברחו מהאזור, המצור על ירושלים הוסר, וליהודים היתה אורה ושמחה.