אורלי גלבוע: "שינינו לדניאלה את השם אחרי שהיא נחטפה, אני מקווה שהיא יודעת"

בשמחת תורה, התצפיתנית דניאל (לימים דניאלה) גלבוע בת ה-19 סגרה שבת בבסיס. עבור בני משפחתה, זו הייתה שבת שקטה ושגרתית למדי, עד לרגע בו החלו להגיע שמועות שמשהו רע קורה. "רוב השבת לא הבנו מה קרה שם, פשוט חשבנו שאין תקשורת כי הם בבונקר", מתארת אורלי, אמא של דניאלה. "התקשורת האחרונה איתה הייתה בשבת בבוקר, כשהיא עדכנה אותנו שהם שומעים יריות, קולות ופיצוצים ושיש חדירת מחבלים לבסיס. מאז אבד איתה הקשר. רק לקראת הערב, כשהתחילו להגיע כל מיני ידיעות מהבסיס ומניצולים שהגיעו לבתי חולים ותיארו אירוע קשה מאוד, התחלנו להבין שזה הרבה יותר חמור ממה שתיארנו".

זמן קצר לאחר מכן, בני המשפחה החלו לקבל תמונות של חטופות והבינו בהדרגה שהחיים שלהם הולכים להשתנות לנצח. "ראינו שדניאלה לא ביניהן, וגם לא בין הפצועים שהגיעו לבתי חולים, וכבר חשבנו על הגרוע מכל. באותם רגעים דיברתי עם אלוקים ואמרתי לו: 'אם תחזיר את הבת שלי, אני אשמור טהרת המשפחה'. נזכרתי פתאום שכמה ימים קודם לכן, בחול המועד סוכות, היינו בחופשה משפחתית בירושלים. כשהיינו בכותל, תפסה אותי שם מישהי, הייתי עם שתי הבנות שלי, והתחילה לדבר איתי על טהרת המשפחה, כמה זה חשוב, שזו השמירה על הבית והילדים. כשנזכרתי בזה, נדרתי לקבל על עצמי את המצווה אם אקבל אות חיים ממנה. יום למחרת גילינו שדניאלה חטופה ולא נהרגה כמו שחששנו בהתחלה".

מאז הספיקה דניאלה, שקודם קראו לה דניאל, להחליף קידומת לגיל 20, תאריך שהוריה ואחותה הקטנה נועם חגגו בכאב גדול בהיעדרה. שבועיים לאחר החטיפה, החליטו הוריה להוסיף את האות ה' לשם שלה. "התייעצנו עם רב בפתח תקווה, שמאוד המליץ להוסיף את האות ה', או להוסיף לה שם אמצעי, אז בחרנו באופציה הזו, להגנה". אורלי מתארת, שכשעוד הייתה לה תקוה שבתה שומעת רדיו ולא נמצאת במנהרות מתחת לאדמה, היא פנתה אליה בראיונות ברדיו וסיפרה ששינו לה את השם. עד היום היא לא יודעת אם דניאלה קיבלה את המסר.

חודשיים אחרי החטיפה, קיימה המשפחה הכנסת ספר תורה בבית כנסת בשכונה בה היא מתגוררת. רועי, בן זוגה של דניאלה - שמאז החטיפה ישן על מזרן, על הרצפה בסלון - הציע לה נישואין במהלך האירוע, לקול בכיים של הנוכחים.

איפה הייתה אורלי של לפני שמחת תורה?

"למדתי תואר ראשון ושני בתחום של מנהל עסקים. אני בנקאית כבר 23 שנה, עדיין נחשבת לעובדת הבנק, ועד שמחת תורה הלכתי לעבודה. בחיים השגרתיים שלנו כמשפחה טיילנו הרבה בחו"ל, מאז שהבנות שלנו היו קטנות - בארה"ב הרבה פעמים, באירופה, בדובאי, עוד בזמן הקורונה. זה היה זמן האיכות שלנו כמשפחה, כל הנסיעות האלה. חוץ מזה חייתי חיים מאוד משעממים, שגרתיים. לא חלמתי בחלומות הכי הזויים שלי שנהיה במצב כזה.

"רן בעלי הוא עצמאי, מנהל מכון שיקום פיזיותרפיה. הוא לא עובד כל הזמן, אבל מקפיד ללכת כל יום. מנסה לשמור על איזושהי שגרה. פחות פעיל בתחומים שאני פעילה בהם, הפגישות והתקשורת. הוא לא בעניין הזה, אז הוא צריך להעסיק את עצמו, אבל לחצי יום וחוזר".

"לא ראיתי את כל הסרטון שלה, לא הייתי מסוגלת. ראיתי רק רגעים מסוימים שהצבא הראה לי, כמו הרגע שבו היא מדדה רגע אחד על הרגל הפצועה, ותמונה שלה מתוך המיגונית. בכל מקום שיצא לי להיות שהקרינו אותו - יצאתי החוצה. קשה לי מדי. שמעתי את כל הסרטון באולפן שהתראיינתי בו, אבל לא הייתי מסוגלת להסתכל".

מי זאת דניאלה, תספרי עליה קצת.

"ילדה עם לב מאוד גדול, באמת. אפילו אני הרבה פעמים הייתי אומרת לה 'תפסיקי להיות כזאת טובה'. אני יכולה להגיד על עצמי שאני טובה, אבל אני פחות תמימה. את חושבת שתמיד תהיי טובה לעולם והעולם יהיה טוב אליך, אבל זה לא תמיד נכון. צריך לדעת איפה להתמסר, וזה תמיד היה משהו שניסיתי להנחיל לה ולא הצליח לי, זה היה חזק ממנה. היא עזרה תמיד לחברים, ואפילו לאנשים זרים. אם מישהו ברחוב היה צריך עזרה - אין מצב שהיא עוברת הלאה ומתעלמת. גם למורים שלה היא דיברה תמיד בכבוד, תמיד נתנה לבנאדם את הכבוד שלו. אף פעם לא התחצפה. גם אם כעסה, תמיד דיברה יפה ומכובד.

"מעבר לזה, היא תמיד מצטיינת במה שהיא עושה. היא פרפקציוניסטית, יש לה חוש אסתטי מפותח, את כל זה היא לקחה מבעלי. אמרתי לה תמיד, ש'לא הכל צריך להיות מושלם'. כל השנים היא הצטיינה בלימודים, אפילו הצטיינות יתרה. מאוד הקפידה על כך שכל הציונים יהיו טובים. היא השקיעה מאוד במוזיקה, מכיתה ז' עד י"ב, סיימה בגרות בתחום, זה מאוד משמעותי בחיים שלה. היא מנגנת על פסנתר, כותבת ושרה מגיל צעיר, ואפילו למדה בקונסרבטוריון הרבה שנים.

"בכלל, אנחנו בית מאוד מוזיקלי. בעברי הרחוק הייתי פעם זמרת, וגם בעלי ניגן הרבה שנים בקונסרבטוריון על פסנתר, אפילו עכשיו הוא יותר חוזר לזה, לנגן, זה עושה לו קצת טוב בתקופה הזו. גם הקטנה שלי נעם, בת ה-15, במגמת מוזיקה, היא מנגנת על פסנתר וגיטרה".

לאחר שדניאלה נחטפה החלטת לשמור שבת. למה בעצם?

"בעלי חזר בתשובה לפני שלוש שנים. הוא התחיל להרגיש איזשהו חוסר פנימי, לא ידע בדיוק להגיד מה זה. אבא של רועי, בן הזוג של דניאלה, הציע לו להניח תפילין כל בוקר, וסיפר לו שכאשר הוא לא מניח תפילין היום שלו משובש. רן בעלי לא הבין את זה, אבל מהסקרנות התחיל להניח תפילין. הוא כל כך התחבר לזה, שדבר הוביל לדבר. הוא התחיל איזשהו תהליך והיום הוא אדם דתי, לומד גמרא, ומאוד רציני בדתיות שלו. לאחר שדניאלה נחטפה, גם אבא של רועי חזר בתשובה, אז זו מעין סגירת מעגל.

"אגב, ככה אני מכירה את ערוץ הידברות, ממנו. מאז, הבית לאט לאט נהיה יותר תורני. אני לא חזרתי בתשובה, וגם לא שמרתי שבת קודם. בהתחלה עוד הייתי מבשלת בשבת, גם את האוכל של הקידוש, ובאיזשהו שלב הוא ביקש ממני אם אני יכולה לא לבשל בשבת, והתחלתי לבשל לפני שבת.  כשדניאלה נחטפה לקחתי על עצמי שמירת שבת וטהרת המשפחה".

איך החוויה הזאת של לשמור טהרת המשפחה בשבילך?

"בהתחלה זה היה לי מוזר. זה לא משהו שהתחברתי אליו בעבר, אבל אני יותר ויותר מתחברת. בכלל, כל התקופה הזו אנחנו בעשייה – גם ברמה הרוחנית, עשיתי המון הפרשות חלה והשתתפתי בהכנסות ספרי תורה; וגם ברמה היותר בסיסית, של להיפגש עם כל מיני אנשים, ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת. היינו גם במשלחת לחו"ל".

איך זה היה בשבילך שבעלך התחיל לחזור בתשובה, ואת לא?

"זה לא היה פשוט, לא גדלתי בבית חרדי. אמא שלי תמיד שמרה שבת, ובבית היינו שומרים בשר וחלב, אבל אבא שלי לא שמר שבת. הוא היה מסורתי, ואני לא שמרתי שבת. ככה גדלתי. ואז אבא שלי נפטר לצערי, ומאותה נקודה אמא שלי התחזקה. אחי הקטן, שגר איתם בבית באותה תקופה, התחיל תהליך של חזרה בתשובה, והיום הוא חרדי וגר בקרית ספר. גם אמא שלי היום היא אישה חרדית.

"אז העולם הזה של הדת והאמונה היה קרוב אליי, אבל תמיד שמרתי על מרחק ממנו. רן, לפני שהוא חזר בתשובה, היה אנטי לגמרי, אני הייתי זו עם קצת מסורת וניסיתי להנחיל משהו מזה בבית לבנות. כשהוא התחיל את התהליך, זה היה על אש קטנה בהתחלה - היה קורא כל מיני דברים, הולך לבית הכנסת בימי שישי. זה נהיה בהדרגה יותר ויותר, עד שהוא התחיל לשמור שבת, לחבוש כיפה וללכת לבית כנסת כל יום. להגיד לך שזה עבר חלק? לא, היו קשיים. יותר מהפחד של מה יהיה בשבת, אני אוהבת לטייל ומאוד חששתי שזה יגביל אותי. אבל ודאי שבשמונת החודשים האחרונים פחות מעניין אותי לטייל, ועוד לפני כן פתאום הבנתי שזה לא נורא כל כך. ביום יום זה פחות הפריע לי, ועם ההגבלות בשבת איכשהו השלמתי. עכשיו שנינו שומרים שבת.

"עם הבנות שלנו זה עבר כל אחת בתהליך האישי שלה. דניאלה הייתה בצבא, וגם קודם לכן היא לא הייתה פה הרבה בשבתות, אז היא פחות הרגישה את הפערים בינינו. נעם הייתה בלחץ מעצם הרעיון, אבל היא גדלה לאט לאט ויותר מקבלת. היא אפילו שרה איתנו 'שלום עליכם'", היא צוחקת. "יש התקדמות מהצד שלה בלקבל את זה, היא אמנם לא מרגישה איזשהו רצון לעשות משהו בכיוון הזה, אבל עצם זה שהיא מקבלת זה כבר טוב".

העובדה שהפכתם למחוברים יותר לאמונה, עוזרת לכם באיזשהו אופן לעבור את התקופה הזו?

"לגמרי. אין מצב שרן היה מצליח לעבור את זה כשהוא היה בקצה השני, בלי שום אמונה, זה ברור לי. גם לי זה נותן המון, אני כל יום קוראת תהילים ומדברת אליו. ברור שזה מחזק, וגורם לי לעבור את זה יותר בשפיות".

"היא לא ענתה להודעות, ואז הבנתי": אורלי גלבוע, שבתה נחטפה לעזה, התראיינה לתוכניתה של חני ליפשיץ "יומן מסע", ושיתפה ברגעים הקשים. לצפייה בריאיון, לחצו כאן

לפניה למחלקת מתחברות: טלפון: 02-6301516 וואטסאפ - קו חם 052-9551567 או במייל: mit@htv.co.il