דמעות בלי שליטה: איך הרבנית ימימה ניחמה כלה, שאחיה נהרג בעזה?

והמילה של הזמן הזה, של הפרשה הזו, של החודש הזה, היא: היפוך.

צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים.

זאת אומרת שכשהכול כל כך גרוע, יש במצב הזה פוטנציאל של היפוך, כי הדברים הגיעו באמת לקצה גבול היכולת.

אנחנו פוגשים את המילה "קצה" בפרשת השבוע כשבלעם נעמד בִּקְצֵה הַגְּבוּל. זה כל מה שהוא רוצה, לעמוד בשְׂדֵה צֹפִים, איפה שהתצפיתניות, איפה שהוא יכול לפרוץ את הפִּרְצָה בחומה של העם הזה.

וכשאתה עומד בקצה ומביא אותנו לקצה, זה יהיה בעזרת ה' קֵץ הַיָּמִין כלומר, הכול יתהפך לטובה.

צריך להבין שישועה לא באה בשלבים. ישועה באה בהיפוך!

במוצאי שבת ביקשה ממני משפחה יקרה יקרה שארים את רוחם. הם גרים ברבבה, ואנחנו נפגשנו דרך הזום.

ראיתי אותם יושבים על הספה, חיוורים ועצובים, והם אומרים לי – היא (הבת המתוקה) מתחתנת ביום ראשון בערב. ואנחנו לא יכולים לקום ולא יכולים לקנות שמלה ולא יכולים להתאפר.

כי הבן, ידידיה אזוגי אחי הכלה, נהרג בעזה. וגם בן הדוד דניאל נהרג בעזה. והסבתא שכלה שני נכדים. איך אפשר, ימימה? הם שואלים אותי. זה היה רק לפני חודש וחצי... 

ואמרתי להם ששמחה יהודית היא לא תוצאה של התאוששות, של תהליך הדרגתי. אדרבה, ישועה היא תוצאה של היפוך.

זה לא שיעבור עוד זמן ויהיה לכם יותר כוח ותתאוששו ואז תוכלו לשמוח בחתונה.
ממש ממש לא.

החתונה תהפוך בעצמה את הצער, כי זה מה ששמחה עושה. לְשִׂמְחָה? מַה זֹּה – עֹשָׂה!

אתם רק תגיעו, לא ביקשו מכם לשמוח! השמחה מגיעה והופכת הכול על פניו.
אתם תראו את זה! 

ומה, ימימה, זה לא נקרא לשכוח אותו?

מה פתאום. בשמחה אנחנו שוברים כוס ואומרים "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ".

ההיפוך הזה מופיע בהפטרה. כתוב: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ". וחז"ל מפרשים פירוש שמעולם לא הבנתי עד שפגשתי את המשפחה הזאת: "הַצְנֵעַ לֶכֶת" – זוֹ הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת כַּלָּה לַחוּפָּה.

מה הכוונה? למה זה קשור לצניעות, שני הדברים הכל כך הפוכים האלה?

ורק השבוע כשזה נפגש, הסיפור הזה של משפחת אזוגי היקרה (וזה לא נגמר כאן, גם יקיר לוי, בן דוד שני, נפל השנה בעזה) – הבנתי מה זה צניעות:

צניעות זה לעמוד מול החיים ולומר: עכשיו, בלי להבין בכלל, בצניעות מוחלטת כי הכול כל כך גדול עלינו – אנחנו הולכים לחופה כי עכשיו זמן חופה. ותהיה מהפכה של שמחה.

ביום ראשון הגעתי לחתונה הזאת, ופשוט אי אפשר היה לזהות את המשפחה. הכול שם זָהַר. הכול היה מופלא.

כל הקללה פתאום נהפכה לברכה, בלי לשכוח חלילה את מי שלא נמצא.

ההיפוך הזה של הצער, של הקללה, לברכה - דווקא זה הכוח הענק של העם הזה.

הגענו באמת לקצה. והצום הבא עלינו לטובה ביום שלישי הבא בעזרת ה' יהיה לבית ישראל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים.

"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא", אומר ה' לבלעם. אתה לא יכול לקלל אותם. זה ככה פשוט.

מהו סוד החוסן של העם היהודי במשך אלפי שנים? הרב זמיר כהן בשיעור מחזק במיוחד: