עם כל הכבוד לאדון הנכבד שלה, יש לה מלאך אלוקים מול העיניים

לפני עשר שנים בדיוק נפגשתי עם מכשף.

זה היה בחדר בפאתי קטמנדו, ספוג בריחות של קטורת. שטיח כבד על רצפה עם מוטות של עץ.

באתי להתחנן בפניו שיעביר לחזקתי בחורה ישראלית שהתגוררה אצלו תקופה ארוכה.

ההשפעה שלו עליה היתה הרסנית. לפנות אליו ישירות היה המוצא האחרון, אחרי הרבה מאוד פעולות שניסינו לעשות.

העיניים שלו היו אש לוהטת. הוא מלמל שמות ופסוקים בלי הפסקה. הכוח המאגי זעק מכל תא בגופו. הישרתי מבט, אבל הראש שלי הסתחרר.

פתאום הכתה בי ההבנה שבאמת יש מכשפים בעולם הזה! אנשים בעלי כוחות אדירים שהם היפך הקדושה.

השם הראשון שעלה לי לראש היה "בלעם". ישבתי שם בזמן שהגורו מלמל, וחשבתי על בלעם. איך הלך והתכונן למפגש עם עם ישראל.

בלק, מלך מואב, שולח אליו משלחת, ומבקש ממנו להחליש את בני ישראל על ידי קללות, בשביל שיוכל לנצח אותם במלחמה – והוא נענה לבסוף להצעה. חובש את חמורו השכם בבוקר ויוצא אל הדרך. אתון קטנה, שגם לה, מסתבר, יש כוחות שאין לזלזל בהם. עליה הוא רוכב בגב זקוף. בראש מורם.

האתון עוצרת באמצע הדרך. נתקלה במלאך השם. היא רואה אותו, את המלאך. בלעם לא. כי ככה זה. לפעמים הדברים הגדולים ביותר מתגלים דווקא לפשוטים ביותר...

בלעם מכה אותה מכות נמרצות, והיא מרשה לעצמה לפתוח את הפה. הפעם הראשונה שבה היא מרהיבה עוז ומעזה להשמיע את קולה. כי עם כל הכבוד לאדון הנכבד שלה עם הכוחות – יש לה מלאך אלוקים מול העיניים!

היא לא אשמה. זה המלאך שחוסם לה את הדרך. אותו מלאך שמכריח את בלעם להגיע אל המקום. להמשיך את המשימה שלשמה נשלח. רק בשינוי קטן: לברך את עם ישראל במקום לקלל.

* * *

אני זוכרת שנעמדתי פתאום מול המכשף, ואמרתי לו את כל מה שאני חושבת עליו.

הראש כבר לא כאב לי בכלל.

בדיוק כמו אותה אתון קטנה. הפסקתי לחייך, והטחתי בו את כל מה שאני חושבת עליו: על הדרך הקלוקלת שבה הוא מתנהל. על הניצול הנורא של בחורות תמימות שנמצאות בחברתו. על הניצול הרע של הכוחות המאגיים שיש לו... ה-כ-ל.

כי עם כל הכבוד לו – באותם רגעים ראיתי מלאך השם מול העיניים!

כעבור חצי שעה יצאתי משם עם הבחורה. כיום היא גרה בצפון הארץ. נשואה פלוס ילד.

הוא הספיק לקלל אותי שלא יהיו לי יותר ילדים. רבקי, יצחק ושניאור שנולדו לנו מאז, ברוך השם – הם ההוכחה לכך שקללה – הופכת לברכה אין סופית.