האם אלדד הדני חשף את שבטי ישראל האבודים? האמת מאחורי הסיפורים

לפני כאלף ומאה שנים, עצרה בכיכר העיר קירואן שבספרד כרכרה רתומה לצמד סוסים עייפים, שנראה כי באו ממרחק. מתוכה יצא אדם נמוך קומה וכהה עור, ופנה אל הרובע היהודי, שם התיישב בבית הכנסת והחל לדבר עם יושביו בדברי תורה.

פיו של אותו אדם, שכינה את עצמו אלדד, הפיק מרגליות. הוא ציטט את פסוקי התורה ודברי חכמה רבים, ואמר דרושים ופסקי הלכות למכביר. חכמי קירואין, שלא היו אנשים פשוטים, התפעלו מאד מחוכמתו. מן הצד השני, דבריו נשמעו לפעמים כחידושים מופלגים, למשל: השוחט בלי ברכה, בהמה טרפה ופסולה, ועוד הלכות מחודשות כאלו.

כשנשאל אלדד מהיכן הגיע והיכן למד את תורתו, השיב בסיפור מעניין מאד. למעשה, הסיפור כתוב באגרתו, ואלו דברי הפתיחה שלו: "יצאתי מעבר לנהרי כוש. נכנסנו אני ויהודי אחד משבט אשר בספינה קטנה [לסחור] עם אנשי הספינות, ויהי בחצי הלילה וישב ה' רוח גדול וחזק מאד ונשברה הספינה, וימן ה' ותפשתי לוח אחד, ויהי כראות חברי כזה ויתפוש גם עמי על אותו הלוח והיינו עולים ויורדים בו עד שהשליך אותנו הים אצל אומה אחת ששמה רומרנוס, והם כושיים שחורים בעלי קומה בלא בגד ובלא שמלה עליהם, כי כבהמות נמשלו ואוכלים בני אדם. וכשבאנו לארצם תפשו אותנו, וראו את חברי בריא ושמן ומעונג, ושחטו אותו ויאכלוהו, ויצעק אוי לי שהכרתי לאומה זו שהכושיים יאכלו את בשרי, ויטלו אותי כי חולה הייתי בספינה ושמו אותי בקולר עד שאשמן ואבריא והביאו לפני כל מאכלות טובות אסורות ולא אכלתי דבר, והטמנתי האכילה, והיו שואלים אם אכלתי ואמרתי כן אכלתי.

"והייתי עמהם זמן רב, עד שהש"י עשה עמי נס ובאו עליהם חיל גדול ממקום אחר, ושבו אותם ובזזום והרגום, ובתוך השביה שבו אותי עמהם. והיו אותם הרשעים עובדי אש וישבתי עמהם ארבע שנים, והיו בכל בקר עושים אש גדול ויקדו וישתחוו לו, עד שפעם אחת הביאוני למדינת אציץ. וימצאני יהודי אחד סוחר משבט יששכר וקנה אותי בשלושים ושנים זהובים וחזר עמי לארצו".

אלדד היה סוחר, שנסע בספינות באזור כוש, לדבריו, ונשבה על ידי פראים אוכלי אדם, ובנס ניצל מידיהם, עד שנפדה על ידי יהודי משבט יששכר. אך היכן נמצאים יהודים משבט יששכר, שנים רבות אחרי גלות עשרת השבטים?

ובכן, אלדד מצא את מקום מושבו של שבט יששכר, בהרים גבוהים מאד הקרובים למדי ופרס. אין עליהם עול מלכות, הם עוסקים בתורה כל הזמן, יש להם נשיא בשם נחשון, וסנהדרין הנוהגת לפי דין התורה הם מדברים בלשון הקודש ובפרסית.

בהמשך גילה אלדד גם את בני זבולון, החונים בקרבת מקום, ליד מדינת ארמניה ועד נהר פרת. אחריהם חונים בני ראובן. כל השבטים חיים בשלום, ובכל שבת דורשים בתורה ובאגדה. גם את כל השבטים האחרים ראה אלדד בהמשך, לדבריו. אבל הוא עצמו משבט דן. כאשר ירבעם בן נבט העמיד עגל בדן, חלק מבני השבט ברחו מזרחה, כדי שלא יכריחו אותם לעבוד לעגל. מאז ועד היום הם חיים במדברות ושומרים את התורה, וכל ההלכות המעניינות שהביא – מרבותיו משבט דן, ומשבטי יששכר וזבולון הן. וכולם עשירים, והזהב מצוי אצלם, ושומרים טומאה וטהרה ועוסקים בתורה. ומאריכים ימים יותר ממאה שנה. ואין נועלים דלתות הבית, כי אין בהם גנבים.

כה וכה האריך אלדד הדני בסיפורים ובדברי תורה. בני קירואן השתאו, האם יש אמת בדבריו, ומיד הריצו שאלה לרב צמח גאון, ראש ישיבת מתא מחסיא אשר בבבל, שיורה להם את הדרך כיצד לנהוג בו ובספריו.

הרב צמח גאון השיב כי כבר ביקר אלדד הדני בבבל, ושוחחו איתו רבי יצחק בן מר ורבי שמחה, שהיו תלמידי חכמים גדולים, ולדעתם מקצת דבריו נראים כדברי חכמים, ומקצתם נראים מעורבים בדברי הפלגה.

ואכן כך התייחסו לדבריו הפוסקים. יש מן ההלכות שהביא שהעתיקום בכבוד, ויש הלכות שפקפקו בהם. וכך גם לגבי סיפוריו. סביר שהגיע מאיזה קיבוץ יהודי באפריקה שלא היה ידוע בעולם של אז, אבל כל תיאורי השבטים המפורטים – ייתכן שהם יצירי דמיון והפלגה. רבי אברהם אבן עזרא מבטל מכל וכל את הספר, וכותב "כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, וככה אלדד הדני".

החוקר היהודי-אוסטרי, פרופסור דוד מילר, יצא לפני כמאה שנים במסע מיוחד לאפריקה, בעקבות סימני הדרך של אלדד הדני, כדי לנסות ולאתר את שרידי הממלכות היהודיות הקדומות שעליהן דיבר אלדד הדני, ועד היום מנסים חוקרים ופרשנים לאתר בדבריו יסודות היסטוריים אמיתיים.