קבר דוד המלך: הקרב שהוביל לגזרות קשות על יהודי איטליה

ב-1427 הוציא האפיפיור מרטין החמישי איגרת אפיפיורית מיוחדת, ובה הוראה לכל יורדי הים הנוצרים: אין להעביר יהודים מאיטליה לארץ ישראל. לפי אחד המקורות, התגבש נוהג שיהודי שנתפס בספינה איטלקית מושלך לים באמצע ההפלגה. מה הרגיז את האפיפיור?

הסכסוך על קבר דוד המלך תפס תאוצה באותו הזמן. ירושלים נשלטה בידי הממלוכים, שהיו ערבים, והיהודים הפעילו את השפעתם לפינוי המתחם הנוצרי בקבר דוד. למעשה, המתחם הועבר לשליטה מוסלמית, אבל זה הספיק כדי שהוא ייהרס. המוסלמים פינו את בית הקברות הנוצרי והשליכו את השרידים לאשפה, הרסו לאט-לאט את המתחם הנוצרי. היהודים רכשו פיסת קרקע אחרי פיסת קרקע, והתיישבו בהר ציון.

ג'ואנה השנייה, מלכת נפולי, הטילה קנס על יהודי נפולי, סתם כך כי הם יהודים. אליה הצטרף האפיפיור, במה שכונה בספרות היהודית "גזרת הים", וכמובן גם קנס עצום על יהודי ונציה, סתם כי הם יהודים.

אם לא די בכך, הרי שגם ההגעה אל נמלי דרום איטליה, ששימשו מוצא להפלגה אל הים התיכון, כמעט שנחסמה בפני יהודים, עקב עלילת הדם בטרנטו, שהתרחשה ב-1475. יהודים הפכו ללא רצויים בכל עמק האדיג'ה, שהיה נתיב השיירות מן הצפון אל ערי הנמל.

אך יהודים אינם מתייאשים. לפי היסטוריונים, דווקא בזמן "גזרת הים" התגבר זרם העולים היהודיים. הראש היהודי מצא פטנטים חדשים. האירופאים נוסעים דרך איטליה, והיהודים הצליחו להצטרף  למסלולי ים של מדינות זרות. הנוסע המפורסם, רבי משולם מוולטירא, הצטרף לספינה ספרדית; רבי עובדיה מברטנורא מצא מסלול של ספינה צרפתית שמתקרב לצידון, ומשם הגיע לארץ ישראל. היו יהודים שחצו את אירופה בדרך היבשה, ומשם לטורקיה, ללבנון ולישראל.

רבי עובדיה מברטנורא כותב: "משכבר הימים קברות המלכים גם כן היו תחת יד הנוצרים, ובא פה בירושלים אשכנזי אחד עשיר וביקש  לקנותם מאת המלך, ונתקוטט עם הכומרים. ומהיום ההוא לקחו אותם מיד הכומרים, והם עתה תחת יד הישמעאלים. וייוודע הדבר בוונציא, כי היהודים הבאים מאדום גרמו לקחת קברות המלכים מיד האדומים, אז גזרו לבלתי תת יוצא ובא ליהודים בירושלים. ועכשיו תודה לאל חי, בטלה הגזרה".

תנועת עולי הרגל התגברה, היישוב היהודי בהר ציון פרח. שער הכניסה לירושלים מכיוון זה נקרא אז "שער היהודים". אלא שלמרות זאת, היישוב בהר ציון החל להידלדל. הסיבה: הר ציון היה מחוץ לחומה, קרוב לשממות. הבדואים היו מזנבים בתושבים, ולכן נכנסו היהודים אט-אט אל הרובע היהודי של זמננו, שכונת בתי מחסה והאזור, המצויים ממש מתחת להר ציון. מרכז היישוב היה בית כנסת הרמב"ן.

כיוון שעיקרי מגורי היהודים עברו, הם גם לא עצרו כוח למאבקים המשפטיים הממושכים מול הקונסולים ושגרירי הנוצרים, וכך הסולטן הממלוכי קאיתבי נעתר לנוצרים, והעביר אליהם את הר ציון. שם הם בנו מבנים שונים, שנמצאים ברשותם עד היום.