הכוח המדהים של דמעה אחת: הרב פינקוס חושף איך כל יהודי יכול להביא את הגאולה

הרב שמשון פינקוס זצ"ל, בספרו "גלות ונחמה", מבאר את כוחו של יהודי אחד, האכפתי וכואב על כבוד שמים החסר.

כה דבריו: "העצה שיעץ בלעם להכשיל את ישראל היתה להחטיא אותם בזנות, וכך אמר: 'אלוקיהם של אלה שונא זימה', והציע לגרום לבני ישראל להיכשל עם בנות מדין.

"אבל מה עומד בלב הסיפור שבמהלכו חטא עם ישראל ונכשל עם בנות מואב? עם ישראל לא רצה את הדביקות בקדוש ברוך הוא! וכאשר חלילה לא רוצים דביקות עם הקב"ה אין קיום לעם ישראל. והדבר מפורש בפסוק: 'ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי', כלומר היו ראויים חלילה לכליון, משום של היסוד של עם ישראל התערער.

ממשיך הרב פינקוס: "אבל פתאום קרה משהו. יהודי אחד משבט לוי, שלא היה כהן ולא נשיא, ולא קיבל שום מינוי, קם וצעק! היה מישהו שהיה אכפת לו מריפיון הקשר והדביקות בקדוש ברוך הוא. היה מישהו שכן רצה להתקרב אל הקדוש ברוך הוא, והוא החזיר את הגלגל לקדמותו. 'פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כליתי את בני ישראל'.

"מיד אחר כך הקב"ה ספר את עם ישראל מחדש, עם שם חדש. פנחס החזיר את השייכות ואת הקשר בין הקב"ה לישראל, וכיוון שהוא החזיר חזרה את הדביקות בין ישראל לאביהם שבשמים הוא ממשיך ליחות, (וכידוע: פנחס זה אליהו), והוא חי וקיים עד ביאת המשיח, 'לכן הנני נותן לו את בריתי שלום'!
זועק הרב פינקוס: "כמה גדול כוחו של יהודי אחד שאכפת לו!".

באופן זה, מבאר הרב פינקוס את עניינם של י"ז בתמוז ושלושת השבועות. "ובאמת, כאשר נבחן את הדבר, נמצא שלמרות שישראל צמים, נוהגים מנהגי אבלות ולא מתחתנים בשבועות אלו, עם כל זה מעטים עד מאוד חשים בלב את האבל ומתעוררים מכך באמת. אין כאן כוונה לקטרג, אבל הרי זה דבר הנראה לעין. אם נוכל לאסוף 'כפית של דמעות' על גלות החורבן מכל הדור כולו גם יחד, יהיה זה הישג. ואם כך, מה תועלת יש בכל האבלות הזו שאנו נוהגים?!"

אלא, שהמתבונן היטב בפרשת פנחס יגלה את סוד הענין: כי אולי באמת לא נוכל לאסוף מבין כולם 'כפית של דמעות', אבל אם נזכה לאסוף טיפה אחת של דמעה, טהורה ומרירה, מיהודי אחד שבאמת אכפת לו, הוא יחזיר את הכל בחזרה!

הרב פינקוס ממשיך: "מדובר על ימינו. בזמננו כל יהודי בודד, אם רק יהיה לו לב טהור וסערת רגשות לכבוד שמים, הוא יוכל להחזיר עטרה ליושנה. כל אחד צריך לשאוף לכך".

"והרי עלינו להבין, הדמעות של בין המצרים אינם הלכה בשולחן ערוך. זהו ביטוי, ביטוי לאכפתיות. זה כ"כ עמוק! פנחס קם ואמר: 'אכפת לי', ובכך החזיר את הכל בחזרה. לכן, פנחס הוא אליהו הנביא, אשר יבשר לנו על ביאת המשיח!

"זוהי דוגמה עבורנו ליהודי אחד שאכפת לו! פנחס לא היה גדול הדור, ואף לא בעל מעמד מיוחד. הוא היה יהודי אחד פשוט! והוא הצליח להחזיר הכל בחזרה".

מסכם הרב פינקוס: "בשביל זה קיבלנו את הימים האלה. לדעת מה כוחו של יהודי. יהודי זה מי שמסוגל לתת טיפת דם לקב"ה. אפשר לבטא זאת על ידי טיפה של אכפתיות! זה כל כך עמוק!

"הקדוש ברוך הוא כביכול עומד ומחכה לאותה דמעה. זה שאנו לא שומעים מוזיקה ואין חתונות, זה הכל ביטוי! וזה שלא מתקלחים ויש ריח של זיעה, אלו הקרבנות שלנו! והקב"ה מקבל ריחות אלו כריח ניחוח! כי כל אלו הם ביטויים עמוקים לאהבה שאנו חשים לקדוש ברוך הוא", מסכם הרב פינקוס את דבריו.

הרב זמיר כהן על הלכות ומנהגי ימי בין המצרים וצום תשעה באב: