סעודת שבת בטעם אחר: המנהגים הייחודיים של עדת כורדיסטאן

לקהל עדת כורדיסטאן מנהגים יפים לאורך כל השנה.

את סעודת השבת הם פותחים בקריאת קטעים מהזוהר העוסקים במעלת סעודת השבת.

מאכלי שבת החביבים עליהם הם: "כותילי" - כופתאות של גריסים ממולאות בשר טחון; "יאפרך" – עלי גפן ממולאים אורז; "כאסא" – מעיים ממולאים אורז; "כיטי"- חיטה כתושה עם בשר; ו"מוביתא" – חמין.

אחרי האוכל קוראים משניות ממסכת שבת.

ראש חודש הוא חג לנשים. הן מדליקות נרות בליל ראש חודש, ונמנעות ממלאכה במשך היום. מנהג קדום הוא לאפות בראש חודש לחם דק מיוחד שנשאר לזמן רב.

חודש אלול הוא "ירכת רחמימי", חודש הרחמים. בחודש זה ראשי העדה וזקניה הולכים מבית לבית כדי להשכין שלום, אם יש מחלוקת. אנשים מביאים לבית הכנסת מיני מאכל כדי לחלק לאחרים לשמחם ולפייסם אם נעלבו במשך השנה.

בחג הסוכות היו בעבר בונים סוכות גדולות שבהן היו אוכלים יחד, מקפידים להניח שבע קורות על דפנות הסוכה כנגד שבעת האושפיזין, ובפינת הסוכה כיסא המכוסה במפה, "כורסית בבאואתא" – כיסא האבות, זה כיסא לכבוד האושפיזין, ועליו מניחים ספרי קודש.

כשחוזרים מהתפילה בליל סוכות, כל האורחים נעמדים ליד הפתח, בעל הבית קורא את התפילות על האושפיזין, ורק אחר כך נכנסים.

ביום הכיפורים עורכים מכירה פומבית מי יזכה במצוות הלולב. הזוכה הוא המחזיק אצלו את הלולב כל חג הסוכות, וממנו נוטלים בהשאלה כדי לברך. בביתו מתאספים עם הנץ החמה, והוא מכבד את כולם בתה ובקפה.

בראש חודש אדר, כשהאב חוזר מבית הכנסת לביתו לאחר תפילת שחרית, הוא מוצא את דלת ביתו סגורה בפניו. הילדים נועלים את הדלת (גלאקית תראי), ואין פותחים לו עד שהוא מפצה אותם במתנת כסף שתניח דעתם. ראש המשפחה מזמין את בנותיו הנשואות, בעליהן וילדיהן לסעודה בביתו, וכן הוא מזמין את חתניהן של הבנות המאורסות.

ליל הסדר נערך לפעמים משותף לכמה משפחות, כיוון שהיו כאלו שלא ידעו לקרוא טוב בעברית. לפני תחילת הסדר, אחד הילדים ניגש לדלת ודופק בה בראשו. אחר הוא מתייצב לפני עורך הסדר ועונה לשאלותיו:
- מנין אתה בא?
- ממצרים.
- לאן אתה הולך?
- לירושלים.
- מה צידתך?
- מה נשתנה.
- בכבוד!

מאכלים מקובלים בשבועות הם: "גלול" – אורז מבושל בחלב, "מדירא" – חיטים כתושות מבושלות בחלב עם כופתאות, ו"כאדי" – עוגות משולשות ממולאות גבינה.

במוצאי תשעה באב, כשהבעל חוזר מבית הכנסת, שוברת האישה כלי חרס לפני רגליו, ומאחלת שכך יפלו לפניו אויביו ושונאי נפשו.

אבלים בתוך שנת האבל קונים תמיד פירות חדשים מיד עם הופעתם בשוק, ומביאים אותם לבית הכנסת, לברך עליהם לאחר הדרוש בשעת מנחה. בפורים שולחים האבלים "זלוביי" (לביבות) לבית הכנסת, לחלוקה כללית.