סיפור קצר עם מוסר השכל לשולחן שבת: מעשה אבות – סימן לבנים

מעשה באיש זקן, שנותר בודד ולא יכול היה לטפל בעצמו. ידיו של האיש רעדו, ראייתו הייתה חלשה והליכתו לא יציבה. בנו לקח אותו אל ביתו וטיפל בו יחד עם אשתו ובנו בן הארבע.

מדי ערב, המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת הערב. מצבו של הקשיש הקשה עליו לאכול. בגלל ידיו הרועדות נפלו מאכלים מכפו, אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. בנו ואשתו התעצבנו מהבלגן שנוצר.

"אנחנו חייבים לעשות משהו בקשר לאבא שלי", אמר הבן לאשתו. "הספיק לי מהחלב על הרצפה, אכילתו המגעילה והמפות המלוכלכות".

הם הציבו שולחן קטן בפינת המטבח, ושם ערכו את השולחן לסבא, שישב לבד, בזמן שיתר בני המשפחה הסבו סביב השולחן הגדול. מאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, הגישו את ארוחותיו בצלחת עץ. כאשר הביטו בסבא, ראו מדי פעם דמעה בפינת עינו. למרות זאת, המילים היחידות שנאמרו לו היו דברי נזיפה כאשר הפיל מזלג או מאכל.

נכדו בן הארבע הסתכל על כל זה בשקט.

יום אחד, לפני ארוחת הערב, ראה האב את בנו הקטן משחק עם חתיכת עץ על הרצפה.

האב שאל את בנו בחיוך לפשר מעשיו. הילד ענה לו במתיקות: "אני מכין לך ולאימא קערות עץ, כדי שיהיה לכם במה לאכול כשאגדל".

המילים הכו בהוריו כמו מכת ברק. דמעות החלו לזלוג על לחייהם. אף על פי שלא נאמרה מילה, שניהם ידעו מה יש לעשות.

באותו ערב האב לקח את הסב בידו והביא אותו בעדינות לשולחן המשפחה. בשארית ימיו אכל את כל ארוחותיו עם המשפחה, ומעולם לא גערו בו, גם אם האוכל או המזלג נשרו מידיו והרצפה או המפה התלכלכו...

ובנימה אישית,

לא משנה מה יחסיכם עם ההורים שלכם, הם יחסרו לכם כאשר ילכו לעולמם. התקשרו, התעניינו, אמרו להם כמה אתם אוהבים - לפני שיהיה מאוחר מדי...

זכרו, ילדינו לומדים כיצד להתייחס אלינו, מהדרך שבה אנו מתייחסים להורים שלנו. הורים שמכבדים את הוריהם, מעניקים בכך דוגמא אישית לילדיהם, ויזכו כי הם יכבדו אותם כשיגיע זמנם ללכת, ולא חלילה להיפך.

מה עשה הרב קנייבסקי כשהורה לו אביו לנוח עד הבוקר? הרב זמיר כהן בסיפור מרגש על כיבוד ההורים של גדול הדור וגם עצה טובה כיצד אפשר להשתפר בכיבוד הורים