ארכיאולוגיה מקראית: מפלת סנחריב בשערי ירושלים

במשך אלפי שנים, ההיסטוריונים נשאו עיניהם אל התנ''ך. כל עוד הנצרות והדתות הגדולות שלטו בכיפה, היה ברור לכולם שהמקור ההיסטורי הכי קביל הוא התנ''ך. לפי התנ''ך תיארכו תקופות, מלכים, ממלכות ואת כל מה שקרה באזור המזרח התיכון.

במקביל, עם עליית קרנה של הנאורות, ירדה קרנה של הנצרות, ושיח חדש החל לשטוף את השיח האקדמי באירופה. זו הייתה תקופה של מהפכות, שינוי, וההמון כל הזמן חיפש איך להשמיד את סמלי השלטון הישן. אחד הסמלים האלה הייתה הכנסייה. עם ירידת קרנה של הכנסייה, ירד קרנו של התנ''ך, וכבר לא נחשב עוד בעיני המלומדים כתיעוד היסטורי מדויק.

באותם ימים החלו ההיסטוריונים להטיל ספק בתיאור התנ''ך את ההיסטוריה, והחלו לבסס את ההיסטוריה על מקורות אחרים. מי שהאמין אז לגרסאות התנ"כיות נחשב למיושן, פרימיטיבי שעבר זמנו.

בזמנם לא היו כמעט ממצאים ארכיאולוגיים. עם הזמן נמצאו עוד ועוד ממצאים ארכיאולוגיים, ולאט לאט שוב מתבהרת התמונה.

האימפריה האשורית הייתה אחת מהאימפריות הגדולות בעולם העתיק. בשיא גודלה, תחת שלטונו של אשורבניפל, השתרעה האימפריה מגבולות איראן במזרח ועד לחופי הים התיכון במערב, ומטורקיה בצפון ועד מצרים בדרום. אחד השטחים שנשלטו בידי האשורים היו ממלכות ישראל ויהודה. האשורים נודעו באכזריותם הרבה כלפי כל מי שמרד בהם או התנגד אליהם. לאשורים היה צבא ענק, מכונות מצור מתקדמות וטקטיקה אכזרית, ואם עיר הייתה מורדת, הצבא האשורי האימתני היה מגיע, מטיל מצור על העיר, כובש אותה, מחריב את העיר ומגלה את התושבים לקצוות הרחוקים של האימפריה. בצורה זו כל ממלכה ועיר ידעו שאם הם ימרדו באשור – לא תהיה להם הזדמנות נוספת אם יפסידו.

בשנה השביעית למלכותו של חזקיהו, האימפריה האשורית משלה בכל ארץ ישראל, כשממלכת ישראל מוחרבת עקב ניסיון למרד בימי הושע בן אלה, וממלכת יהודה מעלה מס כבד לממלכת אשור. חזקיהו החליט למרוד במלך אשור, למרות הסכנה. חזקיהו התכונן למרד באשור הרבה שנים לפני כן. הוא ביצר את הערים ביהודה, חפר את נקבת השילוח, חיזק את אחיזתו בארץ והיכה את הפלישתים.

בתנ''ך מתואר שהמרד נכשל. סנחריב מלך אשור תפס את כל הערים הבצורות שביצר חזקיהו, מלבד ירושלים. כשחזקיהו הבין שהמרד נכשל, הוא הוציא מאוצרות בית המקדש וגנזי המלך שלוש מאות כיכר כסף ושלושים כיכר זהב, ונתן אותם למלך אשור, בתקווה שלא יחריב את ירושלים. סנחריב לקח את מנחתו של חזקיהו, ושלח לירושלים את רבשקה בראש צבא עצום. רבשקה יצא אל החומה והחל קורא באוזני העם גידופים על חזקיהו ועל אלוקיו.

הקדוש ברוך הוא הבטיח לחזקיהו: ''לכן כה אמר ה' אל מלך אשור לא יבא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפך עליה סללה. בדרך אשר יבוא בא ישוב ואל העיר הזאת לא יבא נאום ה'''. באותו הלילה בא מלאך והרג במחנה אשור 185 אלף חיילים. כשסנחריב שמע את זה הוא חזר לנינווה, ולאחר זמן קצר נרצח על ידי שני בניו, אדרמלך ושראצר.

במשך השנים נמצאו עדויות ארכיאולוגיות לכל אחד מהחלקים של הסיפור כפי שמתואר בתנ''ך. ב-1830 נמצאה בארמונו של סנחריב בנינווה ''מנסרת סנחריב''. על המנסרת מתואר מסעו של סנחריב לארץ יהודה. במנסרה הוא מתפאר: ''אשר לחזקיהו היהודי על ארבעים ושש עריו הבצורות, ערי חומה, ועל הערין הקטנות לאין מספר שסביבותיהן, שמתי מצור ולכדתי אותן'". על השוחד ששלח אליו חזקיהו כדי שלא יעלה על ירושלים, כתב סנחריב: ''חזקיהו עצמו, הוד מלכותו המם אות... יחד עם שלושים כיכר זהב ושמונה מאות כיכר כסף'', ממש אותו מספר של ככרות זהב שכתוב בספר מלכים. באשר לכיבוש ירושלים כותב סנחריב: ''אותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכולתו בציפור בכלוב, הקפתי אותו בביצורים ואת היציאה משער עירו עשיתי לו לתועבה''. מהיעדר תיאור כיבוש, מוכח שלא הצליח סנחריב לכבוש את ירושלים.

על רצח סנחריב על ידי בניו, בכרוניקה הבבלית מתואר רציחתו של סנחריב על ידי בנו. גם יוסף בן מתתיהו כותב על מותו של סנחריב על ידי בניו, ובנוסף נמצא גם מסמך שנכתב על ידי בן אחר של סנחריב, שבו הוא מתאר את רציחתו של סנחריב על ידי אחיו.

כל הממצאים האלה מלמדים אותנו לא להתרגש מאנשים שמטילים ספק בתורה הקדושה. הם יכולים להישמע מביני עניין ועם הרבה ביטחון עצמי, אבל בשביל להטיל ספק לא צריך להיות חכם גדול. וכנראה שבסופו של דבר הם גם לא חכמים גדולים.