תנו כבוד למבוגרים: המצווה שכל יהודי חייב להכיר

המצווה היומית – והדרת פני זקן

מצוות "והדרת פני זקן" היא אחת המצוות החשובות ביהדות, המחייבת אותנו להעריך מבוגרים ותלמידי חכמים, ולתת להם את הכבוד הראוי.

הבסיס למצווה זו מצוי בפסוק: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא י"ט, ל"ב)

פירוש חז"ל על הפסוק

הפשט של הפסוק מדבר בזקן במובנו המקובל כיום - אדם מבוגר. חז"ל דרשו את הכתובים על חכמים בתורה:

לדברי איסי בן יהודה, מצווה לעמוד בפני כל מי שיש בו שיבה, אפילו אם הוא "עם הארץ", וגם בפני כל חכם.

לדברי תנא קמא, המילים "שיבה" ו"זקן" מגלים שמצווה לעמוד בפני חכם שהוא גם איש שיבה.

לדברי רבי יוסי הגלילי, המצווה חלה על כיבוד חכם בלבד, אפילו אם הוא צעיר.

ההלכה נפסקה כאיסי בן יהודה, בתנאי שלא יהיה רשע ובעל עבירות.

משמעות וטעם המצווה

ספר החינוך (מצווה רנ"ז) מבהיר שהמצווה מכוונת לכיבוד חכמים ולחובת העמידה בפניהם. אונקלוס מפרש את הכתוב כלפי מי שהגיע לחכמת התורה. חז"ל מפרשים שהמונח "זקן" מתייחס למי שקנה חכמה, שכן הבחירה במילה "זקן" רומזת על כך שהחכמה נרכשת במשך השנים.

"לכבד החכמים ולקום מפניהם שנאמר (ויקרא יט) מפני שיבה תקום. ותרגם אונקלוס: מן קדם דסבר באוריתא תקום. והדרת פני זקן פרשו זכרונם לברכה (קידושין לב, ב) אין זקן אלא מי שקנה חכמה, וזה שהוציא הכתוב החכם בלשון זקן, הטעם מפני שהבחור החכם ראה בחכמתו מה שראה הזקן ברב שניו".

שורש המצווה נובע מהערך העליון של הכרת הבורא באמצעות חכמת התורה. מי שהשיג חכמה זו ראוי לכבוד כדי לעודד אחרים לשאוף להשיגה. איסי בן יהודה מרחיב את המצווה לכבוד גם לזקן בשנים שאינו חכם, הרבות זכה לראות ולהכיר במעשי ה' ונפלאותיו יותר מאחרים, ולכן ראוי הוא לכבוד. עם זאת, כבוד זה אינו ניתן למי שהוא בעל עבירות.

"משרשי המצוה. לפי שעקר היות אדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה. ומזה השרש פרש איסי בן יהודה בגמרא בקדושין שאפילו זקן אשמאי, כלומר שאינו חכם, הוא בכלל המצוה שראוי לכבדו, מפני שברב שניו ראה והבין קצת במעשי השם ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד, והינו דאמר רבי יוחנן שם בקדושין הלכה כאיסי בן יהודה, וזה שאמרו (סנהדרין פה, א) בתנאי שלא יהיה בעל עברות, שאם כן מנע עצמו מכבוד".

גיל הזקנה וגדר חכם

החובה לעמוד בפני זקן היא מגיל שבעים, כפי שנאמר במשנה: "בן שבעים לשיבה". לדעת האר"י, החובה היא מגיל שישים.

מרן הרב יצחק יוסף - מאיזה גיל צריך לעמוד בפני זקן?

גדר חכם הוא מי שמופלג בחכמה בעירו, גדול ממנו, וראוי ללמד ממנו. יש אומרים שכיבוד חכם הוא רק לחכם שלימדו תורה, אך רוב הראשונים חלקו על כך.

דרכים מעשיות לקיום המצווה

כאמור, כבוד החכמים הוא חלק חשוב מהכבוד לתורה וללימודיה, ושבאמצעותו נגיע להכרת הבורא. על כן חז"ל נתנו כללים ברורים כיצד יש לנהוג כלפי הרב כדי להבטיח את הכבוד הראוי לו.

וכך כותב ספר החינוך:

"ומה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין לא, ב), במוראת רבו, שלא ישב במקומו ולא יכריע דבריו ולא יסתר דבריו ולא יורה בפניו לעולם, ואפילו תוך שנים עשר מיל עמו אסור להורות, ואם ראהו עובר על דברי תורה, כיצד ימנענו? והחלוק שבין רבו מבהק, כלומר שרב חכמתו ממנו, לרבו שאין רב חכמתו ממנו, ומאימתי חיב לעמוד מפני רבו ומפני חכם אחר, ובאי זה מקום ובאי זה ענין פטור מן הקימה".

חז"ל לימדו שיש לכבד את הרב בצורה מיוחדת:

לא לשבת במקומו: לא לשבת בכסא או במקום של הרב בבית הכנסת או בבית המדרש.

לא להכריע את דבריו: לא לתת פסק הלכה שסותר את דבריו.

לא לסתור את דבריו: לא להתווכח או לחלוק עליו בפומבי.

לא ללמד הלכה בפניו: אסור ללמד הלכה כאשר הרב נמצא באותו מקום, אפילו אם מדובר באזור גדול כמו מרחק של 12 מילים ממנו.

בנוגע להבדלים בין סוגי הרבנים:

רב מובהק: רב שחכמתו הרבה יותר גדולה משל התלמיד.

רב רגיל: רב שחכמתו אינה בהכרח גדולה יותר.

דוגמאות נוספות לקיום המצווה

בנוגע למבוגרים, דוגמה מובהקת לקיום מצווה זו היא לעמוד בפני זקן כשנכנס למקום, אולם ישנן דרכים נוספות שבהן אנו יכולים להביע הערכה כלפי מבוגרים:

לכבד בדיבור: לדבר בכבוד ובנועם עם מבוגרים וחכמים, ולהתייחס לדבריהם ברצינות.

להעניק מקום: להציע מקום ישיבה נוח למבוגרים בתחבורה הציבורית, בבתי כנסת ובמקומות ציבוריים אחרים.

לעזור ולסייע: לסייע למבוגרים ולחכמים בעבודות יום-יום ובמה שהם זקוקים לו. להציע עזרה בפעולות יומיומיות כמו נשיאת סלים, סיוע במעברים ברחוב או עזרה במקומות ציבוריים.

הקשבה וייעוץ: לפנות למבוגרים ולחכמים לשם קבלת עצה והכוונה, ולהקשיב לדבריהם.

הזמנה לאירועים: להזמין מבוגרים לאירועים משפחתיים וקהילתיים, ולהעניק להם מקום של כבוד.

ביקורים ושיחות: לבקר מבוגרים באופן קבוע, לשוחח איתם ולהעניק להם תחושת חשיבות וחברה.

חינוך: ללמד את הילדים והצעירים לכבד את המבוגרים ולראות בהם מקור לחכמה וניסיון.

כיבוד של זקנים וחכמים הוא לא רק מצווה, אלא גם אבן יסוד לבניית חברה ערכית. כל אחד מאיתנו יכול לתרום לכך במעשים קטנים אך משמעותיים. בואו נתחיל כבר היום, בבתינו, בקהילותינו ובחיינו היומיומיים, לכבד את זקנינו וחכמינו. נעמוד לכבודם, נדבר אליהם בכבוד ונעניק להם את מקומם הראוי.

זכרו, כאשר אנו מכבדים את המבוגרים והחכמים, אנו לא רק מעניקים כבוד להם, אלא גם מכבדים את הערכים והתורה שהם מייצגים. באמצעות מעשים אלו, אנו תורמים לחיזוק הקשר עם הבורא ולהעמקת ההכרה בו.