האם הגט כשר? הסיפור מאחורי המחלוקת שחצתה את עולם התורה

בחורף שנת ה'שע"א, חלה יצחק וואלפיש בן ה-16 בדלקת ריאות. חומו עלה, והוא קדח. הרופאים אמרו שנשקפת סכנה לחייו. יצחק היה חתנו של רבי שמואל תאומים. תוך כדי הבהלה לשלומו, עלתה גם דאגה לאשתו הצעירה, בת שבע. אם לא יזכה יצחק להחלים ממחלתו, היא תצטרך חליצה מאחיו הקטן, שכן הזוג זה עתה נישא, ולא היו להם ילדים. משמעות הדבר הוא שהיא תישאר עגונה במשך שנים.

יצחק וואלפיש היה בן לבוב, אבל באותו הזמן הוא היה אצל הורי אישתו בווינה. בעצת רבי מנוח הנדל, רבה של וינה, נכתב גט, ויצחק גירש את אשתו. במקביל הובטח לו כי אם יזכה ויחלים, הוא יישאנה בחזרה. יצחק זכה להחלים, אבל לא ידע שבכך יכניס את כל עולם התורה למחלוקת גדולה שנמשכה במשך שנים.

קרובי אשתו בת שבע נמלכו בדעתם, והחליטו שבעצם יצחק, אף על פי שהוא בריא ושלם כעת, אינו ראוי להיות בעל לבת שבע. הם הפרו את הבטחתם, וטענו שהגט חל, והיא רשאית להינשא לכל אדם.

יצחק פנה לרבה של לבוב, המהר"ם מלובלין, וזה פסק כי הגט לא ניתן אלא על דעת שיצחק עומד למות. אף על פי שהתנאי לא נכתב בגט במפורש, הרי זה מובן וברור, בלבו ובלב כל אדם, וכיוון שבסופו של דבר לא מת, הגט בטל ובת שבע היא אשת איש, ואסורה להינשא!

המהר"ם מלובלין פנה אל זקן רבני הדור, רבי מרדכי יפה מפראג, בעל הלבושים, ורבי מרדכי יפה אישר את דברי המהר"ם: הגט בטל, האישה אסורה להינשא, היא אשתו של יצחק וואלפיש.

אם יצחק היה מתגורר בלבוב, העיר שבה גדל, ייתכן שבכך היתה מסתיימת הפרשה. המהר"ם, רבה של לבוב, הורה שהגט פסול. אלא שיצחק שהה בעיר וינה, ושם ניתן הגט על פי רבה של וינה, רבי מנוח, ואם כן, יש לשאול גם לדעתו. רבי מנוח טען שהגט כשר, והאישה פנויה!

תלמידי המהר"ם טענו שרבי מנוח הוא זה שסידר את הגט, ולכן דעתו אינה מספיקה, ויש להפנות את השאלה לעוד מגדולי הדור, ולכן הריצו אגרות לרבי שלמה לוריא, המהרש"ל; המהרש"א, רבה של אוסטרהא; הב"ח, רבה של קראקא; הגאון בעל המשאת בנימין; הבית שמואל; רבי וולק, בעל הסמ"ע; הכלי יקר, שהיה מרבני פראג; ועוד רבנים. למרבה ההפתעה, כל הרבנים האלו הצטרפו לדעתו של רבי מנוח: הגט כשר!

עולם התורה היהודי באירופה סער וגעש. בכל בית מדרש, לו היינו נכנסים אליו, היינו שומעים את הדי הוויכוח. זה מצדד ברבי מנוח וסיעתו, וזה במהר"ם מלובלין וסיעתו. שני הצדדים ענקים בתורה, ולכל אחד חבילות של ראיות לפסיקתו...

באותו הזמן קיים היה ועד ארבע ארצות, גוף שאיגד את כל גדולי ופוסקי הדור בארצות מזרח ומרכז אירופה. הם היו מתכנסים אחת לשנה ביריד הגדול בפולין, שכן אלפי יהודים היו נמצאים ביריד זה לאספקת הסחורה השנתית, וכך הם יכלו להציע את השאלות מכל רחבי היבשת בפני הרבנים. ביריד ירוסלב שנת שע"א התכנסו רבני הוועד, והכריעו כדעת רוב הרבנים - שהגט כשר, והאישה מותרת להינשא.

המהר"ם מלובלין, שהיה אחד מחברי הוועד, עמד על דעתו, ומול כל ראיה שהובאה השיב את תשובתו הניצחת. אבל, בכל אופן, דעת הרוב הכריעה, וועד ארבע ארצות פסק כי הגט כשר. היו שהפיצו שמועות כי בעל הלבושים, הגדול היחידי הנוסף שתמך בדעתו של מהר"ם, חזר בו ופוסל את הגט. אבל בעל הלבושים, שהיה אז חולה אנוש, שלח מכתב ממיטת חליו כי הוא בדעתו עומד כי הגט כשר. שלשה ימים לאחר מכן נפטר.

המהר"ם, שהיה תקיף בדעתו, דרש לנהל דיון חוזר של הוועד, ואכן, בשנה הבאה, שע"ב, נערך דיון חוזר באסיפת הוועד שהתכנסה ביריד גרמניץ, אך הדיון החוזר הביא לאותה מסקנה: הגט כשר, והאישה מותרת להינשא. לפי ההלכה אחרי רבים להטות, ואסור להוציא לעז על גט שבית הדין הכשיר, ולהטיל חלילה ספק בזרעה של האישה. המהר"ם לא קיבל את דעת הרוב, אך הפסיק לעסוק בנושא זה, ולעולם הישיבות בפולין חזר השקט.