סיון רהב מאיר: ממג'דל שמס ועד חיסול הנייה

1. בשבת שעברה, בבוקר, בכל בתי הכנסת בעולם, קראו את ההפטרה. הנביא ירמיהו אומר שם: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה". כמה שעות אחר כך נפתחה הרעה בצפון. צריך להפנים: יש לנו אויב – שהאויב שלו הוא ילדים במגרש כדורגל. זו לא טעות, זו מדיניות. אנחנו מזועזעים, בצדק, כי הפעם חיזבאללה הצליח. אבל כל טיל שנורה, כבר חודשים ארוכים, היה עלול לפגוע ככה.

2. הרעה איננה סוף הסיפור, חלילה. הנביא ירמיהו ממשיך. הוא קודם כל מכריז שהאויב לא יסתפק בצפון, היעד העתידי הוא תמיד ירושלים: "אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב". כלומר, הסיפור הוא לא מגרש כדורגל במג'דל שמס. הוא סמל חשוב, בדרך לסיפור הגדול שעליו נאבקים פה, ובמרכזו – ירושלים.

3. ולסיום, נחמה. תמיד נחמה. ירמיהו מזכיר איך אלוקים זוכר אותנו לטובה עד היום, בגלל המסע הארוך של 40 שנה במדבר – שיש לו סוף טוב: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". הנביא מתאר סיפור של חסד, נאמנות ומסירות. ברית נצחית של אהבה. כל תקופה בחיינו שמרגישה "מדבר", תקופה של פחד, של משבר, של מסע מאתגר – דווקא היא התקופה המשמעותית בחיים של אומה או של אדם, תקופת מבחן.

4. וההפטרה שקראנו מסתיימת עם העונש שיגיע לאויבים שלנו: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'", מזכיר הנביא, ומודיע: "כָּל אֹכְלָיו (כל אויביו של עם ישראל) יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, נְאֻם ה'".

תנחומים לעדה הדרוזית ולתושבי הגולן. שיתקיימו בנו נבואות הנחמה, במהרה.

זה מה שנשאר

משהו על זוגיות ועל מערכות יחסים: בשבת האחרונה קראו בכל בתי הכנסת בעולם משפט מרגש של הנביא ירמיהו. כך הוא מתאר את המסע של עם ישראל במדבר: "כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

מה? האם ככה אלוקים מסכם את 40 השנים במדבר? הרי בפרשות האחרונות קראנו בתורה על חטא המרגלים, על חטא קורח, על חטא עגל הזהב, שלא לדבר על התלונות של בני ישראל ועל הגעגועים למצרים.

אבל מתברר שזה לא כל הסיפור. כשעושים זום-אאוט, אלוקים רואה חסד, רואה אהבה, רואה הקרבה וקשר והשקעה מתמשכת, שנעשית בתנאים קשים, בארץ לא זרועה.

זוהי הדרך להסתכל לעומק על הקשר בין אדם לאלוקים, וגם בין אדם לחברו. בתוך שגרת היומיום שלנו, בתוך אתגרי הרווקות או הזוגיות, חינוך הילדים או הלימודים, המילואים או הפרנסה, עלולים לראות רק תסכול, מרוב משימות קטנות ועצבים וכישלונות בדרך.

אבל ממעוף הציפור, אם הקשר הוא אמיתי – אז מתגלית לעינינו התמונה הגדולה, שהיא לרוב הרבה יותר טובה ומוצלחת. כי אחרי כל הנפילות, יש בה ברית ונאמנות, והיא רצופה אהבה.

איך מתמודדים עם מסעות חיינו? 5 דברים על הפרשה

1. השבוע קוראים 2 פרשות: פרשת מטות ופרשת מסעי – הפרשה התשיעית והעשירית שחותמות את ספר במדבר.

2. בסיומו של ספר, של חומש שלם, יש בתי כנסת שבהם נוהגים להכריז: "חזק, חזק ונתחזק". השנה במיוחד אנחנו צריכים חיזוק, כשמסיימים לקרוא על המסע של העם אל הארץ, ועל כל מה שלמדנו ממנו.

3. ומה בפרשות? שלל עניינים. משה רבנו נותן הוראות ומצוות לפני הכניסה לארץ (למשל: המצווה להקים ערי מקלט למי שרצח אדם בשגגה), ובפרשה מופיעה גם רשימה ארוכה של 42 (!) המסעות של העם במדבר, מעין "מסיבת סיום" אחרי כל התלאות והדרך הארוכה בדרך אל היעד. לכל תחנה יש כמובן משמעות ומסר.

4. בשבוע הבא – תחילת ספר דברים, הספר החמישי בתורה, נאום הפרידה של משה רבנו מהעם.

5. השבת הזו היא השבת השנייה של "שלושת השבועות" ("בין המצרים", התקופה שעד צום תשעה באב) וזוהי גם "שבת מברכים", השבת שבה מברכים את חודש אב, שיתחיל ביום שני.

שבת שלום וחודש טוב.

מחשבות ראשונות על חיסול הנייה

1. וואו, זה היה בוקר טוב – במלוא מובן המילה. העולם טוב יותר, נקי יותר: מנהיג חמאס איסמעיל הנייה חוסל אתמול בפעולה ישראלית נועזת באיראן. וזה אחרי שערב קודם חוסל בלבנון רמטכ"ל חיזבאללה. תודה רבה לכל אנשי מערכת הביטחון שטרחו על הפעולה הזו. אולי מחר אחד מהם יעמוד בתור לפנינו במכולת. לעולם לא נדע. תודה.

2. למי שהדופק שלו מחובר לדופק של האירועים (אצל מי לא?), הטלטלות האלה מדהימות: רק ביום חמישי האחרון עומדים ומריעים שוב ושוב בקונגרס האמריקאי לראש הממשלה שמספר את סיפורה של ישראל, ומוחאים כפיים בדמעות לחטופה המשוחררת נועה ארגמני. אבל האירוע הזה מסתיים בחטף, כי חיזבאללה רצח 12 ילדים במגרש כדורגל במג'דל שמס. ואז הנה, החדשות הבוקר.

וגם בפנים, בינינו – העולם כולו תוהה איך בדיוק חוסל הנייה. אתה שומע דיווחים של פרשנים משתאים, מעריצים. רגע, זו אותה מערכת ששלחה רעולי פנים לעצור מילואימניקים בשדה תימן, וגם צלצלה למחבלים בעזה לשמוע אם יש להם תלונות על התנאים? ראש אכ"א כבר אמר שזו הייתה טעות, וזה עוד ייחקר, אבל שוב, בתוכנו, אילו טלטלות. אנחנו יכולים להיות כל כך מדהימים, אבל גם כל כך פחות... יהי רצון שאלה הכותרת שנקום אליהן.

3. עוד ועוד רשעים נזרקים לפח הזבל של ההיסטוריה, וכבר אמר שלמה המלך: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים - רִנָּה". צריך להרגיש רינה, שמחה, כשרשעים כאלה מסתלקים מן העולם. כשההיסטוריה מתקדמת בכיוון הנכון.

כי מאז שמחת תורה – צפוף מאוד בגן עדן. כל כך הרבה נשמות טובות ויקרות ומאירות נלקחות מן העולם. אבל במקביל, צפוף מאוד גם בגיהינום.

הנייה הוא לא אויב אישי של אף אחד מאיתנו, הוא אויב של המהות ששמה "עם ישראל", ואפילו יותר מזה. בפרשת השבוע משה רבנו מקבל את הציווי האחרון בחייו – נקמה במדיינים, שפגעו בישראל: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן". ורש"י מסביר למה קוראים לזה "נקמת ה'": "העומד כנגד ישראל – כאילו עומד כנגד הקדוש ברוך הוא!".

אז קחו נשימה. האוויר צלול יותר היום. בשורות טובות.

איך משתמשים בכל הכוחות?

סיפור חשוב מאוד לדור שלנו, לדעתי: ילד קטן שיחק ליד אביו שישב על ספסל בגינה. הוא ניסה להרים סלע גדול, אבל הסלע היה כבד, למדי והוא לא הצליח.

הילד ניסה נואשות. הוא התאמץ והזיע.

אמר לו אביו: "אינך משתמש בכל כוחותיך".

ענה הילד: "אני משתמש בכל כוחותי, ואיני רואה מה עוד אני יכול לעשות".

אמר האב: "אינך מבקש את עזרתי. גם זה כוח שלך! אני יושב כאן, ולא ביקשת ממני עזרה, סימן שאינך משתמש בכל כוחותיך...".

את הסיפור הזה קיבלתי כי ביקשתי מכם סיפורים על תקווה וצמיחה, לספר הבא בסדרה "לגדול". תודה על כל הסיפורים שאתם ממשיכים לשלוח.

יהי רצון שנדע להשתמש בכל כוחותינו, שנדע שגם לבקש עזרה זה כוח, ושנדע לעזור לאחרים.

בשורות טובות.