עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: מנדרינה עם גרעינים

הנה עוד מקבץ משעשע של טעויות של בעלי תשובה.

*

חברתי מלוס אנג'לס, שחיה אורח חיים חילוני לחלוטין, התחילה לעשות תשובה, ועלתה למדרשה לבעלות תשובה בארץ ישראל.

שם היא שמה לב כיצד שותפתה לחדר בפנימייה תמיד אמרה "אוליבר שלום" (Oliver Shalom) בכל פעם שהזכירה את דודה המנוח, כמו: "דוד שלי, אוליבר שלום". חברתי תהתה אם זה סוג של כבוד עבור המנוח, להשתמש בשמו המלא בכל פעם שהוא מוזכר.

ואז, לילה אחד, השותפה שלה סיפרה: "וסבתא רבא שלי, אוליבר שלום, וסבא רבא שלי, אוליבר שלום..."...

חברה שלי עכשיו הרגישה מבולבלת לגמרי. אוליבר הוא בהחלט שם זכר, ולא הגיוני שגם לסבתא רבא קראו אוליבר שלום. וגם, זה לא הגיוני שכל בני המשפחה נושאים אותו שם...

חברה שלי התחננה בפניה שתסביר מי זה אוליבר שלום, ולמה חשוב כל כך להזכיר אותו בכל פעם שאדם מזכיר את שם הנפטר. השותפה כבר אמרה קריאת שמע על המיטה, אבל חברה שלי לא נתנה לה לישון, עד שהיא הסבירה. כך חברה שלי גילתה שאין איש בשם אוליבר שלום, אבל יש "עליו השלום" (תבטאו את זה בנוסח אשכנזי עם מבטא אמריקאי כבד, ותראו שזה באמת נשמע כמו "אוליבר שלום")...

*

אותה חברה לא קלטה נכון איך לברך לפני האכילה. היא הבינה שצריך לברך לפני כל ביס. לכן כל הזמן לחשה לעצמה את הברכה הנכונה, בכל פעם לפני שהניחה את כפית האוכל בפיה... כשהסתכלה מסביב לשולחן, היא לא הבחינה באף אחד אחר ממלמל לפני כל ביס, ופשוט הניחה שהיא עכשיו מלומדת וחסודה יותר מכל שאר הסועדים בשולחן...

עכשיו היא בהחלט מלומדת וחסודה, ונשואה לבן תורה נפלא עם ילדיהם הנפלאים בלייקווד.

*

"שלום עידית!", כותבת לי קוראת נחמדה, "אני נהנית מאוד מהסיפורים שלך על דברים מצחיקים שעשו בעלי תשובה. הם גם מרגיעים כל כך!

"נולדתי וגדלתי בסיאטל בארה"ב. המשפחה שלי הייתה מתבוללת בעיקר, אבל שמרה על מסורות מסוימות. לקח לי זמן ללמוד את הלכות השבת הנחוצות. פעם לקחו אותנו לשבתון למקום עם עירוב. (לסיאטל יש היום עירוב, אך פעם לא היה) הייתי עם צעירים רבים אחרים, שהגיעו מרקע חילוני או אורתודוקסי מודרני מאוד. ירד גשם שוטף, אבל התרגשנו כל כך שהיה עירוב, כי --- עכשיו יכולנו להשתמש במטריות!

"עשינו כך, 'מדלגים' בשמחה בגשם מתחת למטריות כדי להגיע לבית הכנסת לפעילויות הערב. סיפרתי בהתלהבות לאחד הרבנים שם על האפשרות להשתמש במטריה בזכות העירוב, והופתעתי לראות את פניו הופכים להמומים. 'אוי, לא!', הוא אמר. 'אסור להשתמש במטריות! חייבים להודיע לכולם דחוף!'.

"'אבל יש עירוב!', חזרתי.

"'זה לא משנה', הוא אמר. 'זה אוהל'.

"לא היה לי מושג למה הוא התכוון, והוא מיהר לטפל בנושא בלי להסביר. מאז אני זוכרת מצוין שמטריות בהחלט אסורות בשבת...".

*

ועוד סיפור שהגיע אלי...

שבת אחת הזמנו את גיסתי, שהיתה בתחילת התשובה. בסוף הסעודה הבאנו מנדרינה, וראיתי את גיסתי אוכלת את המנדרינה עם הגרעינים. כששאלתי אותה למה לאכול עם הגרעינים, אמרה שהיא חשבה שזה בורר...

הכותבת היא אמא לשישה, שחקנית, מחזאית ומעבירה סדנאות משחק ואלתור.

אשמח לקבל מכן סיפורים נוספים על טעויות של בעלי תשובה, למייל: debi@htv.co.il