השבת אבידה (לא רק בחפצים): כך תיצרו שינוי אמיתי בחייהם של אחרים

החזרת אבידה היא מצוות עשה המחייבת להחזיר חפץ שאבד לבעליו. כפי שנאמר בפסוק "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" (דברים כ"ב, א').

לפי ההלכה, החובה להחזיר אבידה כוללת הנחיות על המאמצים שעל המוצא להשקיע כדי להחזיר את החפץ לבעליו, ובאילו מצבים האבידה עוברת לרשות המוצא.

וכך כותב ספר החינוך (מצווה תקלח):

להשיב אבידה לבעליה, שנאמר (דברים כב א) השב תשיבם לאחיך. ובבאור אמרו זכרונם לברכה (ב''מ ל, א) השבת אבידה עשה הוא, ונכפלה המצוה במקום אחר בתורה, שנאמר כי תפגע שור אחיך וגו' השב תשיבם לאחיך.

חובה זו חלה על המוצא כל עוד האבידה נמצאת ברשותו, אפילו אם הבעלים כבר התייאש מלמצוא אותה (לאחר מציאתה), וכל עוד אינו מעוניין להחזיר את האבידה הוא עובר על המצווה.

בהמשך מוזכרת מצווה זו כמצוות לא תעשה, שאוסרת על המוצא להתעלם מחפץ שאבד שמצא. גם מי שלוקח אבידה בלי כוונה להחזיר אותה עובר על איסור זה.

וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים, כ"ב, ג')

שורש המצווה

שורש מצווה זו ברור, כי יש בה תועלת לכלל החברה ולסדר הציבורי. השכחה היא דבר מצוי וגם בעלי החיים נוטים לברוח. בזכות המצווה הזו, החיות והחפצים של אנשים יהיו שמורים ומוגנים, כאילו הם נמצאים תחת השגחת הבעלים שלהם, בכל מקום בארץ ישראל.

שרש מצוה זו ידוע, כי יש בזה תועלת הכל וישוב המדינה, שהשכחה בכל היא מצויה, גם בהמתם וכל חיתם בורחים תמיד הנה והנה, ועם המצוה הזאת שהיא בעמנו, יהיו נשמרות הבהמות והכלים בכל מקום שיהיו בארצנו הקדושה, כאילו הן תחת יד הבעלים, וכל פקודי יי ישרים משמחי לב (תהלים יט, ט).

בהמשך ספר החינוך מסביר כי במסגרת מצוות השבת אבידה, חז"ל קבעו שיש מצבים שבהם המוצא אינו חייב להחזיר את האבידה לבעלים אלא זוכה בה לעצמו.

הסיבה לכך שהאדם זוכה באבידה שאין בה סימן היא משום שהבעלים מתייאש ממנה, כלומר מוותר על זכותו בה. אפילו אם יש סימן, כשנפל במקום שהבעלים מתייאש ממנו בכל מקרה, כמו שוקים שרוב האנשים שם אינם יהודים, המוצא זוכה בה כאילו היא הפקר.

(יש לציין כי אדם שמצא אבידה עם סימנים ואינו יודע אם הבעלים התייאשו ממנה, חייב לקחתה ולפעול להחזרתה לבעליה. כל עוד החפץ נמצא ברשותו עד שיחזור לבעליו, נחשב המוצא 'שומר אבידה').

10 הלכות שאולי שכחנו, והפעם: הלכות השבת אבידה

השבת אבידה מבחינה רוחנית

בעוד שהפירוש הפשוט של המצווה מתייחס להחזרת חפץ לבעליו, הפירוש המורחב מתייחס להחזרת אדם שאיבד את דרכו הרוחנית אל דרך הישר. להלן דוגמאות:

הכוונה ועזרה רוחנית: כמו שמחפשים את הבעלים של חפץ שאבד, כך יש לחפש ולעזור לאנשים שאיבדו את דרכם מבחינה רוחנית. זה יכול להיות על ידי לימוד תורה, עזרה בהתחזקות בקיום מצוות, והענקת תמיכה רוחנית ואישית.

שיחה אישית: כאשר מגלים שמישהו בקהילה מתרחק מהמסורת, יש ליזום שיחה אישית ולעודד אותו לחזור ולהתקרב. כמו שמחזירים אבידה לבעליה, כך מחזירים את האדם למקומו הראוי.

תמיכה בקהילה: יצירת קהילה תומכת שמספקת מסגרות לימוד, תפילות ופעילויות חברתיות המושכות אנשים לחזור ולהתחבר לערכים היהודיים.

הרעיון של השבת אבידה במובן הרוחני מבוסס על העיקרון היהודי של ערבות הדדית, לפיו כל יהודי אחראי על רווחתו הרוחנית של חברו. מצוות השבת אבידה מתרחבת אם כן גם לתחום הנפשי והרוחני, ומשקפת את המחויבות של כל אחד מאיתנו להחזיר את חבריו לדרך התורה והמצוות.

אופן קיום המצווה:

ממשיך ספר החינוך לציין דינים נוספים בפרטי המצווה:

ישנם דינים הנוגעים לחובת ההכרזה על אבידה שמצא האדם, הכוללים כיצד לבצע את ההכרזה ומה נחשב לסימן מזהה אשר בעזרתו ניתן להחזיר את האבידה לבעלים.

חז"ל קבעו שסימנים מזהים יכולים לכלול מידות, מספרים, משקל ומקום.

כאשר אדם מוצא מטבע שנפלה מחברו, יש להבחין אם הנטילה הייתה לפני או אחרי הייאוש של הבעלים, כלומר אם שמע את חברו אומר "אוי לי על מה שאבד". אם האבידה אינה שווה פרוטה, המוצא אינו חייב לטפל בה או להחזירה.

כאשר התרבו הרמאים, יש לדרוש מהבעלים הפוטנציאלי להביא עדים לכך שאינו רמאי לפני שמחזירים לו את האבידה.

ישנם דינים נוספים הנוגעים לחפצים שאפשר להשתמש בהם ולהנות מהם בזמן שממתינים למציאת הבעלים, או שלא ניתן להשתמש בהם כלל.

יש חוקים הנוגעים לזמן שבו על המוצא לטפל בבעלי חיים שונים כגון פרה, חמור, עגלים, סייחים, אווזים ותרנגולים עד שמוצאים את הבעלים.

יש דינים לגבי כיצד יש לנהוג בספרים, תפילין, כלים מצמר ופשתן או כלים אחרים שנמצאו.

יש מצבים שבהם המוצא אינו חייב להחזיר את האבידה, כמו במקרה של זקן שאינו לפי כבודו, או כהן שנמצא בבית קברות.

ומסיים ספר החינוך: "ויתר פרטי המצוה בבבא מציעא בפרק שני".

הלכות מצוות השבת אבידה – כל מה שחשוב לדעת

דוגמאות מעשיות לקיום המצווה

מציאת ארנק: אדם מוצא ארנק ברחוב עם תעודת זהות וכרטיסי אשראי בתוכו. מכריז עליו בבית הכנסת ובבתי המדרש המקומיים. הוא גם מפרסם הודעה על מציאת הארנק ברשתות החברתיות המקומיות. כאשר הבעלים מזהה את הארנק באמצעות פרטי התעודה שבפנים, המוצא מחזיר לו את האבידה.

מציאת מפתחות: אדם מוצא מפתחות רכב בחניון ציבורי, ומכריז עליהם בלוח המודעות של החניון ובבניינים הקרובים. הוא משאיר את פרטי ההתקשרות שלו כדי שהבעלים יוכל לפנות אליו ולקבל את המפתחות.

מציאת תכשיט: אישה מוצאת טבעת יהלום במגרש חניה, ומכריזה עליה במקומות ציבוריים כמו מרכז קניות, בית כנסת ובתי ספר. בנוסף, היא מפרסמת מודעות באינטרנט ומספרת לחברותיה. כאשר הבעלים מזהה את הטבעת באמצעות סימנים מיוחדים (כמו חריטה), היא מחזירה לו את הטבעת.

מציאת טלפון נייד: אדם מוצא טלפון נייד בתחנת אוטובוס, ומנסה ליצור קשר עם הבעלים דרך אנשי הקשר שבטלפון או באמצעות פרסום הודעה ברשתות החברתיות. כאשר הבעלים מתקשר, המוצא מחזיר לו את הטלפון.

בואו נתחיל היום, נחפש להשיב אבידות לא רק לחפצים אלא גם לנשמות. כשאנו מוצאים חפץ אבוד, נכריז עליו במקומות המתאימים ונעשה את המאמץ להחזירו לבעליו. במקביל, נחפש את אלו שאיבדו את דרכם הרוחנית ונושיט להם יד חמה ותומכת. נזכור שהמעשים הקטנים שלנו – שיחה מעודדת, הזמנה לשיעור תורה, או אפילו חיוך אמיתי – יכולים להוביל לשינוי עמוק ומשמעותי בחייהם של אחרים.