מאימפריה לחורבן (י'): מלחמת אחים וקריסת החשמונאים

בשנת 67 לפני הספירה, 137 שנים לפני חורבן הבית, חלתה המלכה שלומציון את חוליה האחרון. בנה אריסטובולוס, שראה כי אחיו הורקנוס, שהיה הכהן הגדול, הוא אדם רוחני וטוב לב, חשש שהוא ימשיך לאפשר לחכמי התורה לשלוט בממלכה, דבר שלא היה לרוחו.

בעוד אמו המלכה רתוקה למיטת חוליה, יצא אריסטובולוס אל מבצרי החשמונאים שסביב הארץ. ביקורו הראשון היה במבצר גבע, על הר הגלבוע, שם התקבל בברכה על ידי ידידו הגוי גאליסטס. במבצר זה אסף חברים מנאמני אביו ינאי המלך, וכן לקח מאוצרות החשמונאים שהוטמנו במחילות המבצר, ומשם המשיך למבצר הבא. בתוך שבועיים השתלטו אריסטובולוס ואנשיו על 22 מבצרים משמעותיים סביב על הארץ. בידם היה כסף רב ואוצרות מלוכה, והם שכרו צבא מארץ לבנון ומגליל הטרכון, שיעמוד לימינם.

שלומציון, שהיתה עדיין פקחית כבתחילה, שמה מיד את אשתו ובנו של אריסטובולוס במעצר במצודת אנטוניה הסמוכה לארמון, כדי לאיים עליו. אך קודם שהספיקה לטפל במצב, נפטרה שלומציון המלכה בשם טוב ובשיבה טובה בגיל 73, שנחשב אז לגיל מבוגר מאד. לפני פטירתה אמרה לבנה הורקנוס כי השאירה בידיו אוצרות רבים ואת בית המקדש, והוא ודאי יידע כיצד לבסס את מלכותו. אבל למרבה הצער, לא זה מה שאירע.

הורקנוס היה באמת רך לב. אריסטובולוס ידע שהוא לא יעז לפגוע לרעה במשפחתו, ולכן דיבר אליו דברי חלקות, והלה הכניסו לירושלים ולבית המקדש, שם שכנעו אריסטובולוס לוותר על המלוכה ועל הכהונה. אריסטובולוס קיבל את המינוי, והורקנוס חזר לביתו ריקם. ליתר ביטחון הציע אריסטובולוס שבנו יקח לאישה את בתו של הורקנוס, הנסיכה אלכסנדרה. גם לזה הסכים הורקנוס.

הורקנוס חיפש את עצמו ברחבי הממלכה החשמונאית, עד שמצא לו איש סוד בשם אנטיפטרוס האדומי. המלכים החשמונאים הקודמים גיירו בכוח את האדומים, ולכן הם היו בחזקת גרים או ספק גרים. אנטיפטרוס היה בנו של נציב אדום מטעם ינאי המלך, ומצא לו שותף למזימותיו בהורקנוס, בנו של ינאי.

אנטיפטרוס זמם להשתלט על ממלכת יהודה, לא פחות, ולשם כך שכנע את הורקנוס רך הלב שוויתורו לאריסטובולוס היה טעות. בעיני רוחו ראה אנטיפטרוס את הורקנוס חלש האופי יושב על כסא המלוכה, ואנטיפטרוס מעליו, מושך בחוטים. למרבה הצער המציאות היתה אפילו גרועה יותר.

אנטיפטרוס והורקנוס גייסו צבא של אדומים נבטים וערבים, הורקנוס, שהיה כהן גדול, בגד בעמו והבטיח לחרתת הנבטי (הערבים הקדומים) חלקים מארץ ישראל, אם רק יעזור לו להגיע לכס המלוכה. הורקנוס וצבא עצום של בני נכר עלו לארץ וצרו על ירושלים. אריסטובולוס, אף על פי שנטה לצדוקים, היה עדיין יהודי השומר את דיני התורה, והוא  ואנשיו העלו את קרבן התמיד. כאשר נגמרו הכבשים בירושלים, פנה אריסטובולוס אל אחיו מעל החומה, ואמר: "אחי הורקנוס, הן יהודים כולנו, נכדים למתתיהו הכהן הגדול הצדיק, אין לנו כבשים לקרבן התמיד, על העבודה העולם עומד, אסור לנו להפסיק את קרבן התמיד שכולנו מחויבים בו. אנא, העלה לנו כבשים, ואנחנו נמלא לך את הסל כנגדם בזהב". ואכן כך עשה הורקנוס.

אבל גם כאן לא עמד הורקנוס בפני רוח נושבת, ומכר את ערכיו ואת קדשי האומה בעבור נזיד עדשים. שותפיו הגויים קבלו בפניו: "אתה נותן את הקרבנות לאחיך, ועל ידי זה אלהיכם שומע בקולו ולא נותן לך לנצח. עליך להימנע מכך". ובלי לחכות לתשובתו העלו בבוקר המחרת בתוך הסל, במקום שני כבשים: חזיר! חז"ל מספרים שכאשר נעץ החזיר הטמא את טלפיו בחומת הר הבית הטהור, נזדעזעה ארץ ישראל ת"ק פרסה על ת"ק פרסה. כל כך מהר הגיעו  החשמונאים לשיא השפלות, לטמא את בית המקדש עם חזיר, במקום קרבן התמיד! אין פלא שנגזר דינם לכליה!

הורקנוס וחבריו הגויים לא הסתפקו בכך. הם הביאו את חוני המעגל וניסו לאלץ אותו לקלל את אנשי אריסטובולוס. חוני המעגל השיב: "אלו בניך ואלו בניך, אל תשמע לאף אחד מה שמבקש נגד חברו. לפי גרסה אחת, אנשי הורקנוס רצחוהו נפש.

כך הידרדרה ממלכת החשמונאים, כשמונים שנה אחרי שהוקמה. משלו בה אנשים חסרי לב ומצפון, נעדרי רגש לערכי היהדות הבסיסיים ביותר, לבית המקדש ולקרבנות התמיד, לתלמידי חכמים, לשפיכות דמים. ובנקודה זו נכנסו לתמונה הרומאים – מחריבי בית המקדש, כפי שנספר במאמר הבא.