מובילת מיזם התפילות: "פרסמנו תמונה של חייל עם גבס בכל הגוף, ואז הגיעה תמונה אחרת"

"בשעה טובה הסתיים הניתוח של שילה, תודה לכל התומכים בתפילה"; "איתמר בן ריטה רבקה חזר לצערנו לרשימת הפצועים קשה - מורדם ומונשם, אנא הוסיפו להרבות עליו בתפילות"; "אלקנה בן מרים רינה אמור לעבור היום ניתוח, נא תפילותיכם להצלחה". הודעות כאלה עברו מאז תחילת המלחמה תחת ידיה של מוריה, מנהלת קבוצת הווטסאפ "מתגייסים עבורם" המיועדת לתפילות על פצועים מהמלחמה. את שמה המלא היא לא מרשה לי להזכיר, וכמוה מנהלות קבוצות דומות איתן שוחחתי. אחת מהן, אישיות מפורסמת, לא הסכימה אפילו להתראיין. "טוב לי להיות אנונימית", אמרה לי. הודעה נוספת נשלחה בינתיים בקבוצה: "נתנאל בן סימה חיה יצא מחדר ניתוח, הרגשנו את התפילות".

עוטפים בתפילות

עם פרוץ המלחמה, חיפשה מוריה איך לעזור. "לא יכולתי לצאת לקרב, אבל כן יכולתי לתת בדרך הזו את חלקי", היא אומרת. "בשלב הראשון, קיבלתי לידיי רשימה של כ-350 פצועים, אך הבנתי שלא יהיה זה מעשי להתפלל על כולם מדי יום. לאחר מחשבה, החלטתי לחלק את השמות לסבב של 40 יום. כך מתפרסמים מידי יום כ-20-30 שמות לתפילה. שמות הפצועים קשה נמצאים בתיאור הקבוצה, כדי שיהיו נגישים יותר לתפילה כל הזמן. במידה ויש לנו תמונות שלהם, אנחנו מפרסמים גם אותן. כשרואים את הפנים, קל יותר לזכור את השמות". 

תוך כמה ימים צבר העניין תאוצה והחל להתקדם. "הגענו מ-200 איש ל-4,000 יהודים עם לב חם, שעוטפים את הפצועים שלנו בתפילות באופן יומיומי", אומרת מוריה בהתרגשות. "משם התקדמנו, ומתנדבים נוספים הצטרפו למיזם. פנינה החליטה לתרגם את השמות ולפתוח קבוצה לדוברי אנגלית. יואן, נתניאל ואיזבל לקחו על עצמם את פרסום השמות לצרפתית. מתנדבת נוספת נכנסה לקבוצת הפצועים כדי לסייע בעדכונים הרבים, וקבוצה נוספת, בשם 'מתפללים לשובם', נפתחה והועברה למתנדבת הראויה, לתפילה על החטופים".

בקבוצת החטופים לא רבים העדכונים, אך יש בה מחשבה ורגישות רבה מאחורי השמות. "כשחילקנו את שמות החטופים לסבב של 40 יום, תהינו מה נעשה כאשר אחד מהם ישתחרר תוך כדי הסבב. החלטנו כי גם לאחר השחרור עדיין יהיה צורך להתפלל עליו - להחלמה מלאה בגוף ובנפש, ולכן הוא יישאר בתפילות שלנו לעוד כמה שבועות". 

קבוצת התפילות על הפצועים, לעומת זאת, שוקקת עדכונים. "אנחנו משתדלות כל הזמן לעדכן במצבם של הפצועים - על ידי הודעות, תמונות וסרטונים, שמכרים ובני משפחה שולחים לנו עליהם. יש הרבה הודעות, כמו: "מרגישים את התפילות שעוטפות את שמואל בן בת שבע. בשעה טובה עבר לשיקום בבית לוינשטיין"; "נס! אברהם יוסף פצוע אנוש - התעורר, הוריד לעצמו את צינור ההנשמה והחל לדבר עם הסובבים אותו". לפעמים יוצאים פרסומים בתקשורת, וגם אותם אנחנו שולחות לחברי הקבוצה. לא מזמן פרסמנו תמונה שבחציה האחד רואים חייל מגובס כולו מכף רגל ועד ראש, ובחציה השני רואים אותו עומד מחייך לאחר שהבריא. לתפילות שלנו יש חלק בתמונות ההחלמה המרגשות האלה, וכאשר רואים אותן - זה נותן כוח להמשיך ולהתפלל. זה מאפשר גם לנשום מעט ולשמוח בתוך המציאות המאתגרת".

סיפורי החיילים לא מפסיקים להגיע. "אישית, התרגשתי מאוד מסיפורו של חייל שהריאות שלו נפגעו בצורה קשה וכולנו שיווענו לשיפור במצבו. זמן מה אחר כך נהרג החייל דור זימל הי"ד, וריאותיו נתרמו לאותו חייל. זו מציאות כואבת ושמחה כאחד, שיש בה ערבות הדדית גדולה כל כך. חייל נוסף פונה מרצועת עזה לבית החולים תוך כדי כך שהפרמדיק שלצידו מסייע לו. כמה חודשים אחר כך קיבלנו תמונה מהחתונה של אותו פרמדיק, בה החייל מרים אותו על כתפיו. שוב הערבות והיחד האלה. מרגשות אותי גם תמונות של פצועים עם תינוקות שנולדו להם. יש בהמשכת הדורות הזו כוח של נצח".

מי מעדכן את רשימת הפצועים הארוכה?

"יש מישהי עיקרית אחת, שנושאת בעול, ומשתדלת ליצור קשר ולברר את שמות הפצועים ואת מצבם. נשים נוספות עוסקות בזה, אך בתדירות נמוכה יותר. הבירור נעשה דרך המעגלים הרחבים שסביב הפצועים - דודים, שכנים וחברים. מדי שבוע-שבועיים נשלחת רשימה עדכנית שלהם, וזו עוברת בעולם כולו". 

בעולם כולו?

"אכן, אנחנו מקשה אחת. שמען של הקבוצות האלה הגיע למרחוק, ונוגע ביהודים רבים בחו"ל. למרות היותם מעבר לים, הם רוצים כל כך לקחת חלק ולהיות מחוברים למה שקורה בארץ. היכולת להתפלל על הפצועים מאפשרת להם לשמור על הקשר הזה ולתת את חלקם במערכה. אנחנו מקבלים הרבה מאוד הודעות עם מילות תודה על כך, ואנשים שאומרים שהתפילות האלה מחברות ומחיות אותם. במקביל, אגב, דואגים לעדכן את משפחתו של הפצוע בתפילות הרבות הנישאות עבורו, ומעבירים להם תוך כדי כך את החיבוק הגדול של עם ישראל. המשפחות מוקירות ומעריכות את זה מאוד. הערבות ההדדית הזו היא מרגשת".

יוזמות ועוד יוזמות

אך בזאת לא הסתיימו היוזמות. "לפני כמה שבועות אחת מנשות הקבוצה הלכה לבקר חיילים בבית החולים שיבא", מספרת מוריה. "אחד החיילים, שהיא ליוותה קצת יותר, הזמין אותה למסיבת ההודיה שערך לאחר שהחלים. היא פרסמה תמונה שלה עם החייל, ומיד עוררה סערה. אנשים קפצו ואמרו שגם הם רוצים לבקר חיילים, אך מתקשים לעשות זאת לבד. כך קמה קבוצה נוספת, בה מתארגנות קבוצות קטנות לביקור אצל חיילים. אותה אישה, שהפכה למנהלת הקבוצה, מפרסמת יום ושעה מסוימים, ולאלה שנענים בחיוב היא פותחת קבוצת-בת פרטית משלהם לצורך התארגנות למפגש. הם מחלקים ביניהם מה להביא - אחד פרחים, השני עוגה, כל אחד כנדבת ליבו, ומגיעים יחד לשמח את הפצועים השוכבים במחלקות. הביקור מהווה גם הכרת תודה לחיילים על מה שעשו עבורנו, ואנחנו משתדלים להתייחס ולהכיר תודה אף לצוות הרפואי, שעושה עבור הפצועים ימים כלילות. חשובים במיוחד ביקורים בימי שישי, בהם חלק מהפצועים הולכים הביתה, ואת הנותרים חשוב לעודד. כיום יש כ-500 משתתפים בקבוצה. היחד הזה עוזר להם לצאת מהבית ולהגיע לביקור".

יוזמה נוספת שקמה נושאת אופי שונה במקצת. "בתחילת המלחמה קראתי טקסט שמישהו כתב על החשיבות שיש בהקמת בית יהודי, על כך שזה לא רק עניין פרטי אלא עניין לאומי שנותן כוח לכל עם ישראל. אחרי שכל כך הרבה משפחות נשברו, כל משפחה חדשה שקמה היא ממש בניין של חורבה מחורבות ירושלים. חשבתי לעצמי שהאנשים בקבוצת התפילות הם אנשים אכפתיים, ולכן מן הסתם גם ישמחו לעזור לאחרים ולשדך ביניהם. כך קמה לה גם קבוצת שידוכים בה, אחרי סינון שלי, עולים שמות ופרטים של משודכים, ונעשים נסיונות לקדם אותם לקראת חתונה. כ-75% ממשתתפי הקבוצה אמרו שהם נעזרו במידע, אז נראה לי שאנחנו בכיוון הנכון". 

סגירת מעגל

בסיום השיחה עם מוריה, אני פונה לטליה, העוסקת בעדכון רשימות הפצועים. "שנתיים קודם המלחמה פתחנו קבוצה כדי להתפלל על נדב ויינברג, שנפצע בפיגוע בעיר דוד", היא מספרת. "אנשים התפללו, הפרישו חלה, מה לא, וברוך ה' מאז הוא הבריא והתחתן. בקבוצה הזו המשיכו לעבור שמות לתפילה, ומרגע שהתחילה המלחמה היא הוצפה בשמות חדשים. אני ונשים נוספות מקבלות כל הזמן הודעות עדכון על פצועים. פונים אלינו אנשים מכל הגילאים והמגזרים. כל זה הוביל אותי לנהל רשימות של שמות פצועים, כולל מצבו של כל אחד, ופרסומן לציבור הרחב. תמיד אהבתי לתת ולהתנדב, והיה זה אך טבעי עבורי להיכנס לתפקיד".

גם כאן, עם הזמן, נוספו יוזמות חדשות. "בשלב מסוים פנתה אליי לעזרה אסתר בן דוד, שמנהלת עמותה המסייעת לאלמנות טרור. אני מסייעת לה מעט בגיוס כספים, לצרכים מאוד ספציפיים שאלמנות מבקשות. לפעמים הן זקוקות לבייביסיטר, עזרה בבית או יציאה להתאווררות, והמצב הכלכלי לא מאפשר. אנשים חושבים שאלמנות המלחמה מסודרות כלכלית, אך לא פעם הבירוקרטיה היא רבה, ועד שמגיע הכסף עובר זמן. בנוסף, אלה נשים שעברו שבר גדול והצרכים שלהן הם לפעמים גדולים יותר משל אישה רגילה. גם שם אני משתדלת לסייע ככל האפשר".