מאימפריה לחורבן (י"ג): כך השתלט הורדוס על ירושלים

בשנת 43 לפני הספירה, 113 שנים לפני חורבן הבית השני, שינה הורקנוס הכהן הגדול את טעמו. הוא מאס בידידו משכבר אנטיפטרוס, הרחיק אותו ממנו ושכר יועצים חדשים, גויים גם הם. אחד מיועציו, בשם מליכוס, החליט להיפטר מאנטיפטרוס סופית, כדי שלא יטה שוב את לב המלך ההפכפך, והרעיל את אנטיפטרוס.

באותו הזמן בערך נרצח יוליוס קיסר ברומא. הממלכה נכנסה לסחרור. הפרתים, יריביהם של הרומאים, התקרבו מערבה לכיוון רומא, ומשפחת אריסטובולוס (אחיו של הכהן הגדול הורקנוס) התעוררה למצוא זמן למרוד. הפעם הגיע הבן האחרון: מתתיהו אנטיגונוס, בנו של אריסטובולוס, ונכדו של ינאי המלך. הוא התחבר עם הכוח העולה – הפרתים, והכריז על עצמו כמלך יהודה בשנת 40 לפני הספירה, 110 לפני החורבן. יחד עם הפרתים הוא יצא למסע ציד נגד בניו של אנטיפטרוס. הורדוס הערמומי הצליח להימלט, למרבה הצער, לא לפני שהסתיר את משפחתו במבצר המצדה, אך אחיו פצאל נפל בשבי הפרתים, והספיק להתאבד לפני שהתפנו להתעלל בו. הורקנוס הורד מכסאו, הוגלה לבבל ואזניו נקצצו, במטרה לעשותו בעל מום הפסול מן העבודה במקדש.

שלש שנים משל מתתיהו אנטיגונוס ביהודה. אם ניתן להגדירו כמלך, אזי הוא היה המלך היהודי האחרון שמשל בירושלים מאז ימי דוד המלך עליו השלום. הוא טבע מטבעות ועליהם צורת המנורה ושולחן לחם הפנים, ועליהם כתב "מתתיהו המלך וחבר היהודים". בכך הביע אמון בסנהדרין, כיוחנן כהן גדול בראשית מלכותו. בשנת 37 לפני הספירה התחבר הורדוס עם מושל המזרח מטעם הרומאים, מרקוס אנטוניוס, ויחד הם יצאו למלחמה נגד מתתיהו אנטיגונוס, כדי להחזיר את השלטון להורדוס.

הורדוס שהה עם משפחתו במבצר מצדה, ואנטיגונוס צר על המבצר. הורדוס שוב הצליח להימלט, התחבר ללגיון הרומאי, ויחדיו הם עלו על ירושלים. אנטיגונוס פנה אל המצביא הרומאי סילו, וטען כי אל לרומאים להמליך על ירושלים גוי אדומי, וישנם עדיין צאצאים למשפחת החשמונאים הראויים למלוך. אך הרומאים לא אבו לשמוע, ואנטיגונוס תקף אותם בחיצים עד שברחו.

הורדוס והרומאים התפנו בינתיים לתקוף את מתנגדיהם ברחבי הארץ. הורדוס שמע כי במבצרים שבצוק הארבל, מעל הכינרת, מתחבאים המורדים, והוא יצא עליהם בראש צבאו. המבצר בצוק הארבל נמצא בגובה של מאות מטרים באוויר. הדרך אליו היא על ידי סולמות רעועים, וכל חייל שניסה להתקרב – מיד נורה, או נדחף והתרסק בתהום. אך הורדוס לא התייאש, הוא בנה ארגזים מיוחדים הפתוחים מלפנים, שלשל אותם מראש ההר והמם את המורדים עם קבוצת חיילים המזנקת מן האוויר. הוא הצליח להרוג את כולם.

אך עדיין, אנטיגונוס שלט בירושלים וביריחו. בעוד הורדוס יוצא לרומי לגייס תמיכה, הלם אנטיגונוס בצבאו, שנתפס לא מוכן בין ההרים שעל יד יריחו. אנטיגונוס הצליח להביס את צבא הורדוס לזמן מה, והרג את יוסף, אחיו של הורדוס. אך כל זה לא הועיל לו כאשר הורדוס שב מרומא יחד עם המצביא עטור התהילה גאיוס סוסיוס. אנשי צבאו של אנטיגונוס נפלו כזבובים, ואנטיגונוס עצמו נלכד. הורדוס חשש פן הסנאט הרומי יקשיב לטענותיו, שהמלוכה מגיעה לו משום שהוא נצר למשפחת החשמונאים, ולכן לחץ להמיתו מיד. ואכן, מרקוס אנטוניוס המיתו בעריפת ראש. לפני כחמישים שנה התגלתה בגבעת המבתר שבירושלים מערת קבורה מפוארת (שמה הוא "מערת אבה") ובה ארון אבן המכיל גופה ערופת ראש. על הארון נכתב "מתתיהו בן יהודה". יש הסבורים כי זו מערת קבורתו של מלך יהודה האחרון. הורדוס דאג גם שמליכוס, שהרעיל את אביו, אנטיפטרוס, ייהרג גם הוא.

כעת, הורדוס שלט בירושלים שלטון ללא מצרים. אך הוא לא נח על זרי הדפנה, הורדוס הערום הביא את הורקנוס בן ינאי חזרה לירושלים, כדי לגנוב את לב העם, לתת להם את ההרגשה שיש מנהיג יהודי בעיר. הוא ידע שהורקנוס הישיש אינו אלא בובה על חוט, והורדוס יכול לעשות כרצונו.

מה נותר כעת ממלכות חשמונאי המפוארת? כזכור מן הפרקים הקודמים, שני בניהם של ינאי המלך ושל שלומציון המלכה, הורקנוס ואריסטובולוס, נעשו מחותנים: בנו של אריסטובולוס – אלכסנדר, נשא את בתו של הורקנוס - אלכסנדרה. כל הצאצאים האחרים של הורקנוס ואריסטובולוס לא היו עוד בחיים. לזוג הזה, אלכסנדר ואלכסנדרה, היו שני ילדים: אריסטובולוס (השלישי...) ומרים, שכונתה "מרימי". אביהם אלכסנדר נהרג בידי פומפיוס במהלך הקרבות מול הורדוס. נשארו בעולם רק ארבעה צאצאים לבית חשמונאי: הורקנוס בן ינאי, שהיה בן קרוב לשמונים שנה, בתו אלכסנדרה, נכדו אריסטובולוס ונכדתו מרימי.

כך משל הורדוס בירושלים, בצילם של שרידי השושלת החשמונאית.