סיפור קצר עם מוסר השכל לשולחן שבת: איתות מהשמים

יוסי, חברי החייל, מספר לי בהתרגשות רבה: "זעקה נוראית מקפיאת דם פילחה את השקט של שעות הבוקר המוקדמות, והקפיצה אותנו, החיילים באחד מבסיסי צה"ל במדבר יהודה. מול עינינו הנדהמות שכב אסף החייל על מיטתו, כשנחש חנק ענק מסוג 'אנקונדה' כרוך על צווארו. נחש זה עלול בשניות ספורות לחנוק למוות את טרפו. קפאנו מאימה, כשאין ביכולתנו לעזור לו...

"אני מביט בפניו החיוורות של אסף כשאנו מבינים שאלו רגעיו האחרונים, והוא ממלמל בשפתיו בשקט כמה מילים. אך לנגד עינינו מתחולל נס מפליא, מספר יוסי באורח מוזר ובלתי מובן, מחליט נחש ענק זה לעזוב את צווארו של אסף באלגנטיות, ונפרד ממנו בשקט מבלי לפגוע בו וממשיך הלאה להזדחל בחולות מדבר יהודה.

"היינו המומים, לא הבנו כיצד זה קרה...

"אסף קם מהמיטה חיוור כסיד ומספר לנו שברגעים אלו כאשר הוא ראה את המוות מול העיניים, הוא הבטיח לבורא עולם שאם הוא יישאר בחיים הוא משנה את דרכו וחוזר בתשובה שלימה, ואכן – מסיים יוסי את סיפורו - אסף מאז שינה את דרכו וחזר בתשובה שלמה..."

"נו... ומה איתך?", שאלתי את יוסי. והלה השיב לי: "אני? הרי הנחש טיפס על אסף, לא עלי...".

בנימה אישית,

יש פעמים שבורא עולם בחמלתו על האדם בדרך לתהום הרוחני, שולח לו איתות ברור שהוא בכיוון הלא נכון, והאדם מתעלם לחלוטין. אדם מקבל את כל האיתותים והסימנים הכול כך ברורים, ניסים שלא היו מעולם והוא ממשיך בדרכו. במקום לעשות חשבון נפש לדעת מה זה ועל מה זה.

בורא עולם שולח לנו איתותים, והוא מתחיל ב"טפיחה קלה על הכתף"... כדאי לשים לב אל אותה נגיעה, כדי שלא נגיע חלילה למצב של מכות חשמל... עלינו לצאת, ולו במעט, מהאנוכיות שאופפת אותנו. רק כך, כשאנו יוצאים קצת מעצמנו, יכולים אנו להיות ערים לסובב אותנו ולהתבונן במתרחש, לפעול על פי "איתותי מרום" ולראות בהם איתותים מצילי חיים.

הרב שניר גואטה - למה קשה לך לחזור בתשובה?