מאימפריה לחורבן (ט"ו): חצר המלוכה של הורדוס - דרמה בלתי פוסקת

הורדוס עלה למלוכה בשנת 37 לפני הספירה. מלבד הריגת חמיו וחמותו, אשתו וגיסו, הוא הרג עוד ארבעים וחמש משפחות נכבדות מירושלים, משום שנחשבו כנאמנות לשלטון אנטיגנוס החשמונאי. כמו כן הוציא להורג את רוב חברי הסנהדרין שעסקו במשפטו כאשר רצח את חזקיהו המורד בגליל.

פטרונו הרומי של הורדוס היה מרקוס אנטוניוס. למרקוס אנטוניוס הייתה ברית ידידות עם קלאופטרה מלכת מצרים. אך מרקוס אנטוניוס, למרות היותו שליט המזרח מטעם רומי, היה במלחמה מול אוגוסטוס, לימים אוגוסטוס קיסר. הורדוס, שפיקח היה, התחמק מלתפוס צד, שכן קשה היה לדעת מי ינצח, והמנצח יערוף את ראשו של המפסיד וכל חבריו...

בקרב ימי עצום שהתרחש בשנת 32 לפני הספירה ליד העיר אקטיום שביוון, התנגשו חמש מאות ספינות מלחמה של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה, ובהן 70,000 חיילים, מול צבאו של אוגוסטוס, שמנה 400 ספינות מלחמה ובהן 80,000 חיילים. בספינותיה של קלאופטרה היה אוצר זהב עצום שהיה שייך לממלכה התלמיית ששלטה במצרים, מה שהצית את דמיונם של שני הצדדים.

מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה הפסידו בקרב. סופה של שרשרת ההפסדים הייתה התאבדותם של שניהם, ועלייתו של אוגוסטוס קיסר לשלטון. הורדוס חש הקלה, שכן קלאופטרה, שרבה הייתה השפעתה על מרקוס אנטוניוס, חמדה חלקים מממלכת יהודה, שלדבריה היו שייכים פעם לבית תלמי. הורדוס נעשה פקיד של אוגוסטוס, והזדרז לבנות לכבודו שתי ערים: קיסריה, וסבסטיה.

קיסריה הייתה עיר שלא נראתה כמותה בעולם. נבנה בה הנמל הגדול בזמן העתיק, שבנייתו הייתה איתנה כל כך, עד שחלקים גדולים ממנה שרדו עד זמננו. המים לקיסריה הובאו ממעיינות רחוקים בבקעה ובהר, במלאכת מחשבת ואמנות שאין לנו דרך לשחזר עד ימינו. סבסטיה נבנתה על מקום עיר המלוכה הישראלית הקדומה, שומרון, וגם היא הייתה מפוארת, וחלקים ממנה שרדו עד ימינו.

הורדוס שלח את שני בניו לחינוך רומאי, כמקובל אצל מי שמקבלים על עצמם להיות משרתי הרומאים, ואוגוסטוס קיסר גמל לו בהרחבת הממלכה, ובקביעה שהשטחים שאותם חמדה קלאופטרה לעצמה, שייכים מעתה להורדוס. הורדוס היה פנוי להשלטת שלטונו בתוך הארץ, שכן שום איום לא נשקף לממלכה באותו הזמן. היא הייתה חלק מהאימפריה הרומית, ואף אחד לא העז לערער עליה.

הורדוס היה כלב שמירה טוב עבור אוגוסטוס, אבל כלב זאב אכזרי כלפי העם היושב בציון, ובראש ובראשונה משפחתו שלו עצמו. לא רק את אשתו ומשפחתה חיסל הורדוס, אלא גם את שלושת ילדיו שלו עצמו! הורדוס הרג את בנו, אנטיפטרוס, בן אשתו דורית האדומית, גם זאת מחשש שייקח ממנו את המלוכה. אריסטובולוס ואלכסנדר, בניו ממרים החשמונאית, היו נסיכים שדם חשמונאי זרם בעורקיהם, והורדוס חשש שהם ייקחו ממנו את השלטון, ולכן ציווה להוציאם להורג!

בשמוע אוגוסטוס קיסר את מעללי כלב השמירה שלו, אמר: "טוב להיות חזירו של הורדוס מלהיות בנו!".

לאריסטובולוס ואלכסנדר הייתה בת נוספת בשם שלומציון, שאותה לא הרג הורדוס. היא נישאה לפצאל בן פצאל, אחיו של הורדוס, וממנה יצאו עוד צאצאים מעורבים בדם חשמונאי עם דם אדומי, כאמרתה האחרונה של מרים החשמונאית: "כל מי שיאמר חשמונאי אני – עבד הוא". אחד מאותם צאצאים היה יוסף בן מתתיהו, שלדבריו הוא נצר למשפחת החשמונאים.

חצר מלכותו של הורדוס התנהלה כחצר מלכות של שליט זר, שאין לה דבר עם היהדות, חוקיה ומנהגיה. הוא בנה ערים גדולות לכבוד הקיסר, הושיב בהן נכרים, ראה את עצמו חלק מהאימפריה הרומאית ובכל גילוי של יהדות ורוחניות ראה מטרד. את חברי הסנהדרין המית, כאמור, יחד עם רבים מנכבדי הארץ וזקניה. עבודת המקדש לא עניינה אותו, והוא היה עסוק בבניה, ובקשרים דיפלומטיים בעולם.