רמב"ן על פרשת דברים: דבר תורה קצר ומרתק לשולחן השבת

פרשת השבוע, פרשת דברים, היא הפרשה הפותחת את ספר דברים, החמישי והאחרון מבין 5 חומשי התורה.

בהקדמתו לפירושו על חומש דברים, כותב הרמב"ן כך:

"וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיהם, כמה ימרוהו במדבר וכמה שהתנהג עמהם הקב"ה במדת רחמים, וזה להודיע חסדיו עמהם. ועוד, שיוכחו בדבריו שלא יחזירו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם, ולחזק לבם בהודיעו אותם כי במדת רחמים יתנהג עמהם לעולם. שלא יאמר אדם: 'לא נוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא, ומיד תהיה מדת הדין מתוחה כנגדנו ונאבד', ולכן הודיעם משה רבנו כי הקב"ה רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך, סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו. וכענין שאמר הכתוב: 'כי עמך הסליחה למען תורא'".

פרשת דברים הינה הקדמה לכל ספר דברים, והיא כוללת את תוכחתו של משה רבנו, המונה את חטאי עם ישראל במשך השנים הללו.

הרב הדר מרגולין בספרו "למרגלות הרמב"ן" מסביר כי לתוכחתו של משה יש 2 מטרות:

הראשונה ברורה ופשוטה: אזהרה. להישמר ולהיזהר של יחטאו עוד.

והשניה: עידוד. מטרתה השניה של התוכחה היא לדעת שה' מנהל את עם ישראל במידת הרחמים. עידוד שכזה היה כה נצרך לדור המדבר העומד להיכנס לארץ ישראל, כדי שלא יחששו שמא יחטאו עוד, ושמא יגיע עונש שימנע בעדם את הכניסה לארץ. היה חשוב שישמעו דברי חיזוק, שיבהירו להם שמידת הרחמים תמשיך ללוות אותם הלאה, עד הכניסה לארץ ועד בכלל.

הרב מרגולין מסביר כי מדברי הרמב"ן עולה כי בפרשת דברים יש 2 שלבים: השלב הראשון - החטאים עצמם, והשלב השני, שלא נזכר בכתוב במפורש, הוא ההכרה שגם למרות שחטאנו, אף על פי כן אנחנו קיימים. ולמרות כל אשר פשעו - עם ישראל המשיך.

שלב זה לא נכתב בפירוש כלל, אך הרמב"ן מסביר לנו כי זהו מסר עיקרי בכוונת הדברים: אם יש רשימה של חטאים - הרי העובדה שאף על פי כן אנו קיימים, מראה על מידת הרחמים שהיתה עד כה, ושתמשיך איתנו גם הלאה.