פרשת דברים
פסוק מהפרשה: 5 פרשנויות מרתקות על פסוק אחד מפרשת השבוע, פרשת דברים
בואו ללמוד כמה פירושים מרתקים על פסוק אחד: הכירו את פירושיהם של מדרש ספרי, אברבנאל, מלבי"ם, כלי יקר ובעל הטורים על פסוק מפרשת השבוע, פרשת דברים
- הידברות
- ד' אב התשפ"ד
(צילום: shutterstock)בפרשת השבוע, פרשת דברים, אומר משה רבנו לעם ישראל: "ה' אלוקינו דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה". (פרק א' פסוק ו')
לפניכם ביאוריהם של מדרש ספרי, אברבנאל, מלבי"ם, כלי יקר ובעל הטורים לפסוק זה.
מדרש ספרי
"רב לכם שבת בהר הזה" - "שכר הוא לכם ישיבתכם בהר הזה, קיבלתם עליכם בו את התורה, מניתי עליכם 70 זקנים, ושרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות, עשיתם לכם המשכן וכלים - הא הנאה גדולה היא לכם ישיבתכם בהר הזה".
פירוש אברבנאל
כה דברי האברבנאל: "וכוונתו הכוללת בדברי הסדר הזה כולו היה כי לפי שהיה שכר המצות והסגולה הדבקה בהם ירושת הארץ, כמו שאמר פעמים רבות: 'למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ'. לכן קודם שיתחיל בביאור המצות ובזכרון שכרם שהוא תיכלית הדברים וכוונתו העצמי' ראה בחכמתו שכבר תמו כל הדור אנשי המדבר אשר ראו הדברים כמו שעברו וידעו סבותיהם, וחשש אולי בניהם יסתפקו בהם ולא יאמינו בהשגחה אלהית הפרטית. ושיביאם אל זה שני דברים זרים ששמעו וידעו שקרה לאבותיהם:
"האחת -עיכובם במדבר מ' שנה, ויאמר הדור האחרון הזה איך קצרה יד הש"י מהביא אותם מהר אל האדמה. האם ירא את העמים אשר היו אז בארץ לחזקם וכדברי המרגלים. או הנה להיותם נבוכים בארץ סגר עליהם המדבר ועזב ה' אותם ואיך שיהיה מאחר שהיתה השכינה ביניהם והם לא יירשו ארץ והיתה ירושתה בשכר התורה. אם כן מה ששמעו שנלחמו אבותיהם עם האמורי ונפלו ישראל לפניהם לחרב ועברו בארץ בני עשו. ובארץ בני עמון. ובארץ מואב וייראו מגשת אליהם מהלחם בה. ועם היות שעתה נלחמו עם סיחון ועוג ויירשו את ארצם יאמרו: 'העולם כמנהגו נוהג פעמים ינצחו ופעמים ינוצחו'. ופעם ייראו כשהרגישו אויביהם חזקים מהם. ואין זה אם כן מפעל ההשגחה. כי אם בטבע או במקרה. וכל זה ממה שיביא להאמין שלא בזכותה של תורה תליא מילתא ומה יסכון גבר ברצותו עם האלהים.
"לכן כדי להסיר משה המחשבה הנפסדת מלב השומעים. ראה קודם ביאור המצוות להודיע ביאור הדברים הזרים האלה. רוצה לומר עיכוב העם במדבר מ' שנה מה היה סבתו כדי להודיעם שלא היה במקרה ולא מבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ הזאת כי אם שעוונותיהם היו מונעים הטוב מהם, ומהם היתה זאת להם. ולזה הביא ראשונה ענין המרגלים לא להזכירו עליו לבד כי אם גם להודיע סבת העיכוב הזה. ואחריו הביא מלחמת האמורי אשר רדף את ישראל והכה מכה רבה בהם וגלה להם שזה היה בעוונם ושהוא ע"ה התרה בהם ראשונה והם לא שמעו אליו ושאחר כך הוכו הם בחטאם.
"והודיעם עוד שאם אבותיהם לא נלחמו עם בני עשו ועמון ומואב לא היה זה מפני יראתם אותם כי הנה האומות ההם היו יראים את ישראל. אבל האל יתברך הוא ציווה שלא יתגרו בם מלחמה. והוא יתברך הגין בעדם לזכות אבותיהם. ושמלחמת סיחון ועוג לא נעשתה בדרך אנושי. אבל השם יתברך הוא נתנם בידם ולכן אמר עליו: 'החל רש היום הזה אחל תת פחדך' ויתר הדברים שיזכור. וכל זה ממה שיורה היות הדברים כולם מושגחים. וששומר מצוה לא ידע דבר רע. ושעין ה' אל יראיו אל המייחלים לחסדו. ושראוי שיאמינו בהשגחתו. ושיעשו מצוותיו וישמרו אותם. כיון שבזה יפלו אויביהם לפניהם ויירשו את ארצם ולכן חתם את הדברים באמרו: 'ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים ולמען תחיו ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ'. שהוא סוף הצעתו מן הסבות שזכר".
ביאור דברי האברבנאל:
הכוונה הכוללת בדברי משה כאן היא להבהיר לדור החדש את הסיבות האמיתיות לעיכוב בכניסתם לארץ ישראל ואת החשיבות של שמירת המצוות כדי לזכות בירושת הארץ. משה מבין שהדור החדש, שלא ראה את הניסים ואת האירועים ההיסטוריים כמו הדור הקודם, עלול להסתפק ולהטיל ספק בהשגחה האלוקית.
לכן, לפני שמשה מתחיל לבאר את המצוות הוא חוזר על השתלשלות העניינים במדבר, ומדגיש לדורות הבאים שהאירועים הללו מראים שהכל נעשה בהשגחה אלוקית, ושמירת המצוות היא הדרך לזכות בהשגחה זו ובירושת הארץ. הוא מדגיש את חשיבות האמונה בהשגחת ה' ושמירת המצוות כדי שהאויבים יפלו לפניהם והם יירשו את הארץ.
משה מסיים באמירה לעם לשמור את החוקים והמשפטים כדי לזכות לחיים טובים ולירושת הארץ.
פירוש המלבי"ם
כה דברי המלבי"ם:
"והוא כמו שפירש הרי"א, שבאשר שכר המצוות והסגולה הדבקה בם הוא ירושת הארץ, לכן קודם שהתחיל בביאור המצוות ובזיכרון שכרם, חשש שאחר שכבר תמו דור המדבר אשר ראו הדברים וידעו סבותיהם, אולי בניהם אשר יקומו מאחריהם יסתפקו בהם ולא יאמינו בהשגחת ה' הפרטית, כי ישאלו למה הניעם ארבעים שנה במדבר ולא הביאם אל הארץ תיכף, וגם אחרי שבאו אל גבול הארץ סבבו את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויראו מהילחם עמהם, שמזה נראה שהיה ענינם ענין טבעי, והדור היוצא ממצרים שהיו רכי לבב נעו ונדו במדבר כי יראו ממלחמה, עד שקמו בניהם אחריהם שנולדו עם חפשי מלומדי מלחמה ואמיצי לב, וגם הם לא ערב לבם להילחם עם אדום ומואב, עד שבאו אל ארץ סיחון שהיו חזקים ממנו בטבע ונצחו אותו בצד הטבע לא מפועל ה', ועל כן הקדים לספר באורך מה היה הסבה שנעו במדבר ארבעים שנה שהיה ע"י עונותיהם בשלוח המרגלים, ומה היה הסבה שסבבו את ארץ אדום ומואב, שבאמת יראו מישראל כמ"ש וייראו מכם ונשמרתם מאד, שהיה על ידי אזהרת ה' שהזהיר אותם ע"ז, ושמלחמת סיחון ועוג לא נעשתה בדרך אנושי רק ה' נתנם בידם בכח אלהי, ולכן חתם הדברים:: 'ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ': ועפ"ז נבוא אל הביאור, יאמר שמה שנתעכבו במדבר ארבעים שנה לא היה לא לסבת האל ית' ולא לסבת משה ע"ה, רק שהם בחטאם גרמו כל זה, ומבאר שלא היה בסבת האל ית'. כי השי"ת רצה להביאם אל הארץ תיכף, עד שגם מה שנתעכבו בהר סיני קרוב לשנה היה רע בעיני ה', כי אלמלא חטאו בעגל היה מביאם אל הארץ תיכף אחר מתן תורה וכמ"ש בסוף פ' משפטים: 'הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי', רק ע"י שחטאו בעגל הוצרכו להתעכב עד שנתכפר להם חטא העגל ועד שעשו המשכן וחנכו אותו שכ"ז נסבב ע"י חטא העגל, עד שבעת גמרו חינוך המשכן וסדור הדגלים אמר ה' 'רב לכם שבת בהר הזה', ר"ל הנה ישבתם והתעכבתם פה זמן רב יותר מדאי כי אני רציתי שתסעו אל הארץ תיכף אחר מתן תורה.
ביאור דברי המלבי"ם:
ההסבר של הפסקה הזו עוסק בניסיון של משה להסביר לדור החדש את הסיבות האמיתיות לעיכובם במדבר ואת החשיבות של שמירת המצוות כדי לזכות בירושת הארץ.
שכר המצוות וירושת הארץ: שכר המצוות והסגולה הדבקה בהן הוא ירושת הארץ. לכן, לפני שהתחיל בביאור המצוות ובזכירת שכרן, חשש משה שהדור החדש יסתפק בהשגחה פרטית, ויתהה מדוע ה' לא הביא את עמו מיד אל ארץ ישראל.
שאלות הדור החדש: משה חשש שהדור החדש ישאל מדוע ה' הניע אותם ארבעים שנה במדבר ולא הביאם לארץ מיד, ומדוע סבבו את ארץ אדום ומואב ויראו מהלחם עמהם. זה יכול להיראות כאילו עניינם היה טבעי ולא בפעולת ה'.
הסבר העיכוב במדבר: משה הסביר שהעיכוב במדבר לא היה בגלל חוסר יכולת של ה' או משה, אלא בגלל עוונות העם, בעיקר חטא המרגלים. ה' רצה להביאם לארץ מיד לאחר מתן תורה, אך חטא העגל גרם לעיכוב עד שנסלח להם ונבנה המשכן.
הימנעות ממלחמות עם אדום ומואב: משה הסביר שהימנעות ממלחמות עם אדום ומואב לא הייתה מתוך פחד, אלא בגלל ציווי ה'. למעשה, עמים אלו יראו מישראל.
מלחמות סיחון ועוג: הניצחונות על סיחון ועוג לא היו תוצאה של כוח טבעי, אלא של כוח אלוקי שה' נתן בידיהם.
חשיבות שמירת המצוות: משה חתם את דבריו בהדגשת חשיבות שמירת החוקים והמצוות כדי לזכות בחיים טובים ובירושת הארץ.
בסיכום, משה העביר מסר חשוב לדורות הבאים, והבהיר שכל מה שקרה לא היה מקרה או תוצאה של חולשה, אלא חלק מהשגחת ה' ומענישתו על עוונות העם, כדי להדגיש את חשיבות שמירת המצוות וזכייתם בירושת הארץ.
פירוש הכלי יקר
כה דברי הכלי יקר: "זו תוכחה ראשונה, על שהאנשים שנאו את הארץ, ונתיישבו בהר זה ישיבה של קבע, ולא פנו פניהם אל הארץ, מקום מיוחד לקיום המצוות".
כלומר, התוכחה המוזכרת בפסוק זה היא על כך שהאנשים שנאו את הארץ והעדיפו להישאר במקום בו הם נמצאים ולא לפנות אל הארץ המובטחת, המיוחדת לקיום המצוות.
פירוש בעל הטורים
בעל הטורים מתייחס למילה "בחרב" שנאמרה בכתיב חסר, והסביר כי היא מרמזת על חרב. כה דבריו: "בחרב לאמר" - "כתיב חסר, שאם לא תקיימו את התורה והבאתי עליכם חֶרב".