חוק לישראל - פרשת חיי שרה, יום שני

תורה

(ז) וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת: וְקָם אַבְרָהָם וּסְגִיד לְעַמָּא דְאַרְעָא לִבְנֵי חִתָּאָה:
(ח) וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: וּמַלֵּל עִמְּהוֹן לְמֵימָר אִם אִית רַעֲוָא בְנַפְשְׁכוֹן לְמִקְבַּר יָת מִיתִי מִן קֳדָמַי קַבִּילוּ מִנִּי וּבְעוּ לִי מִן עֶפְרוֹן בַּר צוֹחַר:
(ט) וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר: וְיִתֶּן לִי יָת מְעָרַת כָּפֶלְתָּא דִּי לֵהּ דִּי בִּסְטַר חַקְלֵהּ בְּכַסְפָּא שְׁלִים יִתְּנִינַהּ לִי בֵּינֵיכוֹן לְאַחֲסָנַת קְבוּרָא:
(י) וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר: וְעֶפְרוֹן יָתֵב בְּגוֹ בְּנֵי חִתָּאָה וְאָתֵיב עֶפְרוֹן חִתָּאָה יָת אַבְרָהָם קֳדָם בְּנֵי חִתָּאָה לְכֹל עָלֵי תְּרַע קַרְתֵּהּ לְמֵימָר:

נביאים מלכים א פרק א

(ז) וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה: וַהֲוֹו פִּתְגָמוֹהִי בְּעֵצָה עִם יוֹאָב בַּר צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר כַּהֲנָא וְסַעֲדִין בָּתַר אֲדֹנִיָּה :
(ח) וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ: וְצָדוֹק כָּהֲנָא וּבְנָיָהוּ בַּר יְהוֹיָדָע וְנָתָן נְבִיָּא וְשִׁמְעִי וְרֵעִיִ וְגִבָּרַיָּא דִּי לְדָוִד לָא הֲוֹו בְּעֲצַת אֲדֹנִיָּהוּ :
(ט) וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל וַיִּקְרָא אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ: וּנְכֵיס אֲדֹנִיָּהוּ עָאן וְתוֹרִין וּפַטִּימִין עִם אֶבֶן סָכוּתָא דִּי בִסְטַר עֵין קַצְרָא וְזַמִין יַת כָּל אֲחוֹהִי בְּנֵי מַלְכָּא וּלְכָל גִּבָּרֵי יְהוּדָה עַבְדֵי מַלְכָּא :
(י) וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא: וְיַת נָתָן נְבִיָּא וּבְנָיָהוּ וְיַת גִּבָּרַיָּא וְיָת שְׁלֹמֹה אֲחוּהִי לָא זַמִין:

כתובים משלי פרק ד

(כא) אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ: לָא נִזְלָן מֵעַיְנָךְ נַטְרִנוּן בְּגַוֵּיהּ דְּלִבָּךְ:
(כב) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא: מְטוּל דְּחַיֵּי אִנוּן לְמַן דְּמַשְׁכַּח לְהוֹן וּלְכוּלָא בִשְּׂרֵיהּ מַאֲסֵי:
(כג) מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים: מִכָּל זְהוּרָא נְטַר לִבָּךְ מְטוּל דְּמִנֵיהּ הוּא מַפְקָנָא דְחַיֵּי:
(כד) הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ: אַעְבַּר מִנָּךְ עִקוּמָא דְפוּמָא וְעָאֲתָא דְשִּׂפְוָתָא אַרְחֵק מִנָּךְ :

משנה שבת פרק ה

א. בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. יוֹצֵא הַגָּמָל בְּאַפְסָר, וְנָאַקָה בַחֲטָם, וְלֻבְדְּקִיס בִּפְרֻמְבִּיָּא, וְסוּס בְּשֵׁיר, וְכָל בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר יוֹצְאִים בַּשֵּׁיר וְנִמְשָׁכִים בַּשֵּׁיר, וּמַזִּין עֲלֵיהֶן וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן:

ברטנורה  (א) במה בהמה יוצאה. לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, ומידי דמינטרא ביה הבהמה לא הוי כמשאוי, ומידי דלא מינטרא ביה הוי כמשאוי: אפסר. חבל שקושרים על פי הבהמה: והנאקה. בגמרא מוקי לה בנאקה לבנה דוקא, שצריכה נטירותא יתירתא: בחטם. לוקחין כמין טבעת של ברזל ונוקבין חוטם הנאקה ומכניסין אותה בתוכו: לובדקס. חמור הבא ממדינת לוד, והם קשים וחזקים וצריכין שמירה יותר משאר חמורים הנמצאים בישוב: בפרומביא. רסן של ברזל: בשיר. כמין אצעדה סביב צוארו וטבעת קבועה בו ומכניסין בטבעת חבל ומושכין הבהמה: וכל בעלי השיר. כגון כלבים של ציידים וחיות קטנות: יוצאים בשיר. כרוך על צוארן החבל הקבוע בשיר: ונמשכין בשיר. ואם רצה מושך הבהמה בחבל שבשיר: ומזין עליהן במקומן. כמות שהן בצואר הבהמה אם נטמאו במת: וטובלים במקומן. מכניסים הבהמה במים להטביל השיר. ואע''ג דקיימא לן שכל הכלים המיוחדים לבהמה אין מקבלין טומאה, השיר וכיוצא בו מקבל טומאה וצריך טבילה, הואיל ונעשו לאדם שינהיג בו את הבהמה ככלי העשוי לתשמיש אדם דמי:

ב. חֲמוֹר יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת, בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לוֹ. זְכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין. רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת. הָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הָרְחֵלִין הַכְּבוּנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ, אֲבָל לֹא לֶחָלָב:

ברטנורה  (ב) במרדעת. כמין אוכף קטן, ומניחים אותו על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם: בזמן שהיא קשורה לו. מערב שבת, דגלי דעתיה שהחמור צריך לו לחממו, כדאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר ליה, ולאו משאוי הוא. אבל לקשור מרדעת על החמור בשבת אסור, לפי שאי אפשר לקשרה לו אלא אם כן סומך עצמו בצדי הבהמה ונמצא משתמש בבעלי חיים, ואם עבר וקשרו אסור לצאת בו: לבובין. בעור שקושרים להם כנגד זכרות שלא יעלו על הנקבות: שחוזות. שאוחזים אליה שלהן קשורה למעלה כדי שיעלו עליהם זכרים: כבולות. שכובלים אליה שלהן וקושרים אותן ברגליהן כדי שלא יעלו עליהם זכרים: כבונות. שקושרים בגד סביב הכבשים ביום שנולדים לשמור צמרן שלא יטנף: צרורות. דדיהן צרורות, פעמים ליבש החלב שמהדקים אותן בחוזק, ופעמים קושרין להם כיס בדדיהן שלא יטפטף החלב לארץ ויפסד: רבי יוסי אוסר בכולן. דמשאוי הוא: חוץ מן הכבונות. שהוא שמירת צמרן שלא יטנף והוי להו תכשיט: יוצאות צרורות ליבש. רבי יהודה סבירא ליה כתנא קמא דלאו משאוי הוא, מיהו ליבש דמהדק שפיר ליכא למגזר דלמא נפיל ואתי לאתויי, אבל לחלב דלא מהדק שפיר אסור, חיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי. והלכה כתנא קמא:

ג. וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא יֵצֵא גָמָל בִּמְטוּטֶלֶת, לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת. לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשֹׁךְ. אֲבָל מַכְנִיס חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְיִמְשֹׁךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ:

ברטנורה  (ג) מטוטלת. חתיכה של מטלית קשורה בזנבו לסימן או לדבר אחר: עקוד. שקושרים ידיהם עם הרגלים בכבלים שלא יברחו: רגול. שכופפין ידו על זרועו וקושרין: לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אחד וכולן הולכין, שלא יֵראה כמוליכן בשוק למכרן: אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו. והוא שלא יהיו ראשי החבלים תלויין ויוצאין מתחת ידו לארץ טפח או יותר, כדי שלא יֵראה כמי שנושא חבלים תלויין בידו: ובלבד שלא יכרוך. לאו לענין שבת קא מיירי השתא אלא לענין כלאים, והכי קאמר, המכניס חבלים בידו קצתם של פשתן וקצתם של צמר לא יכרוך זו בזו, דכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באחיזתן ואסור:

ד. אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ, וְלֹא בְזוּג, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק, וְלֹא בְסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶן. וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן. וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת. וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְגִימוֹן. וְלֹא פָרָה בְּעוֹר הַקֵּפָּד, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים:

ברטנורה  (ד) בזוג. כמין פעמון שתולין בצואר הבהמה שתשמיע קול בהליכתה: אע''פ שהוא פקוק. במוכין, דהשתא אין הענבל שלו מקשקש להשמיע קול, מפני שנראה כמוליכו למכור בשוק: בסולם שבצוארו. כשיש לו מכה נותנים בצוארו עצים כמין שתי וערב כדי שלא יחזיר ראשו לחכך חבורתו: ולא ברצועה שברגלו. בהמה שמכה רגליה זו בזו בהליכתה עושין לה כמין טבעת של רצועה עבה וקושרין אותה במקום שרגליה מנקשות זו בזו: בחוטין. שעושים להן לסימנא שלא יתחלפו בתרנגולות אחרים: ולא ברצועות. שקושרין שתי רגליהן יחד ברצועה קצרה שלא ידלגו וישברו את הכלים: בעגלה שתחת האליה. כמין עגלה קטנה קושרין תחת האליה של הכבשים שאלייתן גדולה כדי שלא תלקה באבנים ובסלעים: חנונות. עץ אחד יש ששמו יחנון, מביאין קיסם ממנו ומניחין לה בחטמה כדי שתתעטש ויפלו התולעים שבראשה. ולזכרים אין צריכין לעשות כן, שמתוך שמנגחים זה בזה נופלין התולעים מאליהם: בגימון. כמין עול של גמי נותנים על צואר העגל שיהא למוד לכוף ראשו כשיגדל: בעור הקופר. שרץ שנימיו חדין כמחט, וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יינקוה השרצים: ולא ברצועה שבין קרניה. בין לנוי בין לשמור אסור, דכל נטירותא יתירתא משאוי הוא: פרתו של רבי אלעזר בן עזריה. לא שלו היתה אלא של שכנתו, ועל שלא מיחה בה נקראת על שמו:

גמרא שבת דף נ''ד ע''ב

פָּרָתוֹ שֶׁל רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָא וְכוּ'. וְחַדָא פָרָה הַוְיָא לֵיהּ. וְהָא אָמַר רַב וְאַמְרֵי לָהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב תְּרֵיסַר אַלְפֵי עֶגְלֵי הָיָה מְעַשֵּׂר רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מֵעֶדְרֵיהּ כָּל שַׁתָּא וְשַׁתָּא. תָּנָא לֹא שֶׁלּוֹ הָיְתָה אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶנְתּוֹ הָיְתָה וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא מִיחָה בָּהּ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. רַב וְרִבִּי חֲנִינָא וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא מַתְנוּ בְּכֻלֵּיהּ סֵדֶר מוֹעֵד כָּל כִּי הָאי זוּגָא חִלּוּפֵי רִבִּי יוֹחָנָן וּמְעַיְילֵי רִבִּי יוֹנָתָן כָּל מִי שֶׁאֶפְשַׁר לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵיתוֹ וְלֹא מִיחָה נִתְפַּס עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ נִתְפַּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. בְּכָל הָעוֹלָם נִתְפַּס עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אָמַר רַב פַּפָּא וְהַנֵּי דְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא נִתְפָּסִין עַל כֻּלֵּיהּ עַלְמָא. כִּי הָא דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָא מָאי דִכְתִיב (ישעיה ג) ה' בְּמִשְׁפָּט יָבֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו. אִם שָׂרִים חָטְאוּ זְקֵנִים מֶה חָטְאוּ. אֶלָּא אֵימָא עַל זְקֵנִים שֶׁלֹּא מִיחוּ בְּשָׂרִים. רַב יְהוּדָה הֲוָה יָתִיב קָמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אֲתָאי הַהִיא אִיתְּתָא קָא צְוָחָה קָמֵיהּ וְלָא הֲוָה מַשְׁגַּח בָּהּ. אָמַר לֵיהּ לָא סָבַר לָהּ מָר (משלי כא) אוֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דַּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה. אָמַר לֵיהּ שִׁינְנָא רֵישָׁךְ בְקָרִירֶי רֵישָׁא דְרֵישָׁךְ בַּחֲמִימֵי הָא יָתִיב מָר עוּקְבָא אָב בֵּית דִּין דִּכְתִיב (ירמיה כא) בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה' דִּינוּ לַבֹּקֵר מִשְׁפָּט וְהַצִילוּ גָזוּל מִיַּד עשֵק וְגוֹ':

רש''י  מתנו. בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא ארבעתן יחד: חלופי רבי יוחנן. יש מחליפין רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן: נתפס. נענש על עבירות שבידו: בכל העולם. בכל ישראל כגון מלך ונשיא שאפשר לו למחו' שיראי' מפניו ומקיימין דבריו: זקנים. סנהדרין: רישך בקרירי. אני שאני רבך איני נכוה אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך ואב בית דין יכוה בחמין: דכתיב בית דוד וגו'. לא ענש אלא מי שבידו לשפוט:

זוהר חיי שרה דף ק''ל ע''ב

תָּא חֲזֵי זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִתְגְּנִיז לְהוּ כַּמָּה טָבִין לְהַהוּא עָלְמָא וְלֵית אֲתַר פְּנִימָאָה בְּכָל אִנּוּן כְּאִנּוּן דְּיַדְּעֵי רָזָא דְּמָארֵיהוֹן וְיַדְעֵי לְאִתְדַבָּקָא בְּהוּ בְּכָל יוֹמָא עַל אִלֵּין כְּתִיב (ישעיה ס''ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ יֵעָשֶׂה לַמְּחַכֶּה לוֹ, מַאי לַמְחַכֶּה לוֹ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (איוב ל''ב) חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים, וְאִלֵּין אִנּוּן דְּדָחֲקִין לְמִלָּה דְּחָכְמָתָא וְדַיְּקִין לָהּ וּמְחַכָּאָן לָהּ לְמִנְדַע בְּרִירָא דְּמִלָּה וְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְמָארֵיהוֹן אִלֵּין אִנּוּן דְּמָארֵיהוֹן מִשְׁתַּבַּח בְּהוֹן בְּכָל יוֹמָא אִלֵּין אִנּוּן דְּעָאלִין בֵּין עִלָּאִין קַדִּישִׁין וְאִלֵּין עָאלִין כָּל תַּרְעֵי דִּלְעֵילָא וְלֵית מָאן דְּיִמְחֵי בְּיָדְהוֹן זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתִי, תָּא חֲזֵי אַבְרָהָם עָאל לְמִנְדַע וּלְאִתְדַבָּקָא בְּמָארֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת לְבָתַר דְּאַקְדִּים עוֹבָדוֹי בְּקַדְּמִיתָא וְזָכָה בְּאִנּוּן יוֹמִין עִלָּאִין וְאִתְבָּרַךְ מֵאֲתַר דְּכָל בִּרְכָאן נַפְקֵי מִתַּמָּן דִּכְתִיב וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, מַאי בַּכֹּל אֲתַר דְּנַהֲרָא דְּלָא פָּסְקֵי מֵימוֹי לְעָלְמִין, אָמַר רַבִּי חִיָּא תָּא חֲזֵי דְּאַבְרָהָם לָא בָּעָא לְאִתְעֲרָבָא בְּנַשֵּׁי עָלְמָא וּלְאִתְדַבָּקָא בִּשְׁאָר עַמִּין עֲכו''ם בְּגִין דִּנְשַׁיָּא דִּשְׁאָר עַמִּין עֲכו''ם אִנּוּן סְאָבִין לְגוּבְרַיְהוּ וּלְאִנּוּן דְּמִתְדַבְּקִין בְּהוֹן בְּגִין דְּכַד אַבְרָהָם יָדַע חָכְמָתָא יָדַע עִקָּרָא וְשָׁרָשָׁא וּמַאן אֲתַר נָפְקֵי וְשַׁטְיָן רוּחֵי מְסָאֲבִין בְּעָלְמָא וְעַל דָּא אוֹמֵי לְעַבְדֵּיהּ דְּלָא יִסַב אִתְּתָא לִבְרֵיהּ מִשְׁאָר עַמִּין:

תרגום הזוהר
בֹּא וּרְאֵה, זַכָּאִין אֵלּוּ הַצַדִּיקִים שֶׁגָּנוּז לָהֶם כַּמָּה טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין מָקוֹם פְּנִימִי בְּכָל אֵלּוּ, כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד רִבּוֹנָם, וְיוֹדְעִים לְהִתְדַבֵּק בּוֹ בְּכָל יוֹם. עַל אֵלּוּ כָּתוּב (יְשַׁעְיָה סד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךְ יַעֲשֶׂה לַמְּחַכֶּה לוֹ. מַהוּ ''לַמְּחַכֶּה לוֹ'', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב לב) חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים. וְאֵלּוּ הֵם שֶׁמִּתְאַמְּצִים בְּדִבְרֵי הַחָכְמָה, וּמְדַיְּקִים בּוֹ, וּמְחַכִּים לְהָבִין בֵּרוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, וְלָדַעַת אֶת רִבּוֹנָם, אֵלּוּ הֵם שֶׁרִבּוֹנָם מִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶם בְּכָל יוֹם, אֵלּוּ הֵם הַבָּאִים בֵּין עֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים, וְאֵלּוּ נִכְנָסִים בְּכָל שְׁעָרִים הָעֶלְיוֹנִים, וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בִּידֵיהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, אַבְרָהָם נִכְנָס לָדַעַת וּלְהִתְדַבֵּק בְּרִבּוֹנוֹ כָּרָאוּי אַחַר שֶׁהִקְדִּים מַעֲשִׂים טוֹבִים מִתְּחִלָּה, וְזָכָה בְּאֵלּוּ יָמִים הָעֶלְיוֹנִים וְנִתְבָּרֵךְ מִן הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת מִשָּׁם, שֶׁכָּתוּב, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. מַהוּ בַּכֹּל, הוּא מָקוֹם הַנָּהָר שֶׁמֵּימָיו אֵינָם פּוֹסְקִים לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי חִיָּא, בֹּא וּרְאֵה, כִּי אַבְרָהָם לֹא רָצָה לְהִתְעָרֵב בִּנְשֵׁי הָעוֹלָם וּלְהִתְדַבֵּק בְּעַמֵּי הָאֲחֵרִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מִשּׁוּם שֶׁנְּשֵׁיהֶם שֶׁל עַמִּים הָאֲחֵרִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, הֵם מְטַמְּאִים לְבַעֲלֵיהֶן, וּלְאֵלּוּ הַמִּתְדַבְּקִים בָּהֶם. כִּי כְּשֶׁאַבְרָהָם יָדַע חָכְמָה, יָדַע הָעִקָּר וְהַשּׁוֹרֶשׁ וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם יוֹצְאִים וּמְשׁוֹטְטִים רוּחוֹת הַטּוּמְאָה בָּעוֹלָם. וְעַל כֵּן הִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח אִשָּׁה לִבְנוֹ מֵעַמִּים הָאֲחֵרִים.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' יסודי התורה פ''ה

א. כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יַעֲבוֹר וְאַל יֵהָרֵג וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים כְּדָנִיאֵל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וְרִבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו וְאֵלּוּ הֵן הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁאֵין מַעְלָה עַל מַעֲלָתָן וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים מ''ד) כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים נ') אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כּוֹרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח: ב. וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר וְעָבַר וְלֹא נֶהֱרַג הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וְאִם הָיָה בַעֲשָׂרָה מִיִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָרַבִּים וּבִטֵל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהִיא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהִיא חִלּוּל הַשֵּׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן מִפְּנֵי שֶׁעָבַר בְאוֹנֵס אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ בֵּית דִין אֲפִילוּ הָרַג בְאוֹנֵס שֶׁאֵין מַלְקִין וּמְמִיתִין אֶלָּא לְעוֹבֵר בִּרְצוֹנוֹ וּבְעֵדִים וְהַתְרָאָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּנוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ (ויקרא כ') וְנָתַתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ דְהוּא לֹא אָנוּס וְלֹא שׁוֹגֵג וְלֹא מוּטְעֶה. וּמַה אִם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא חֲמוּרָה מִן הַכֹּל הָעוֹבֵד אוֹתָה בְאוֹנֵס אֵינוֹ חַיָּיב כָּרֵת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִיתַת בֵית דִין קַל וָחוֹמֶר לִשְׁאַר מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וּבָעֲרָיוֹת הוּא אוֹמֵר (דברים כב) וְלַנַעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֲבָל אִם יָכוֹל לְמַלֵט נַפְשׁוֹ וְלִבְרוֹחַ מִתַּחַת יַד הַמֶּלֶךְ הָרָשָׁע וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה הִנֵה הוּא כְכֶלֶב שָׁב עַל קֵיאוֹ. וְהוּא נִקְרָא עוֹבֵר עֲבוֹדָה זָרָה בְמֵזִיד וְהוּא נִטְרַד מִן הָעוֹלָם הַבָּא וְיוֹרֵד לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל גֵּיהִנָּם:

מוסר
מספר הרוקח דף ב' ע''א

וּבְכָל מְאֹדֶךָ אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת פֶּרֶק הָרוֹאֶה בְּכָל מִדָה וּמִדָה שֶׁהוּא מוֹדֵד לָךְ תְּהֵא מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. יְרוּשַׁלְמִי בִּבְרָכוֹת עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה אִם בָאת לִשְׂנֹא דַּע שָׁאַתָּה אוֹהֵב וְאֵין אוֹהֵב שׂוֹנֵא. בְּשִׁילְהִי מַסֶּכֶת יוֹמָא וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאָהֵב עַל יָדְךָ שֶׁיִּקְרָא וְיִשְׁנֶה וִישַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וִיהֵא מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה וְדִבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת מַה הַבְרִיּוֹת אוֹמְרִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה. בְּמַסֶכֶת נְדָרִים בְּפ' קוֹנָם יַיִן לְמוֹד מֵאַהֲבָה וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא. בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שְׂכַר הָאַהֲבָה שְׁנֵי חֲלָקִים וּשְׂכַר הַיִּרְאָה חֵלֶק אֶחָד. בְּשׁוֹחֶר טוֹב אֶרְחָמְךָ ה' חִזְקִי אֲאַהֵבְךָ לִבְרִיּוֹתֶךָ. בְּמִדְרָשׁ תַּדְשֵׁא בִּבְרַיְיתָא רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר כְּנֶגֶד הָאַהֲבָה אֵיזוֹ הִיא צַדִיקִים עוֹבְדִים לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנוֹתְנִים לוֹ כָבוֹד וִיקָר לְמַלְכוּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁיְּהֵא קוֹדֶם לַכֹּל: