למה המשיח עדיין לא בא? הכוזרי חושף את האמת המטרידה

הדרשן הרב ראובן קרלנשטיין תוהה: אנחנו מתפללים על ביאת המשיח ועל בניין ירושלים. 'תקע בשופר גדול לחרותנו'; 'השיבה שופטינו כבראשונה'; 'את צמח דוד עבדך'; 'ותחזינה עינינו בשובך לציון', תפילות על גבי תפילות. כך גם בברכת המזון אנו מבקשים על הגאולה, ומדוע התפילות שלנו אינן מתקבלות? 

הרב קרלנשטיין משיב על השאלה הכואבת באמצעות ציטוט דברי ה"כוזרי": "התפילות שלנו כצפצוף הזרזיר", ומסביר: נשאל את האדם: מדוע אתה אומר 'ותחזינה'? והוא ישיב: כך אמרו לי להגיד… נתאר לעצמנו, אחד מגיע אל המלך ומבקש בקשה, שואל אותו המלך: אתה באמת זקוק לדבר שאתה מבקש אותו, והלה משיב: באמת אינני זקוק, אבל כך אמרו לי לבקש… איזו בושה וחרפה לבקש דבר שלא זקוקים לו. 

אומר ה"כוזרי": אם התפילות שלנו היו מעומק הלב, ובאמת היינו מבקשים 'ריבונו של עולם, את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח', וכך שאר הבקשות – אזי התפילות היו נענות, אבל התפילות שלנו 'כצפצוף הזרזיר'. כמה גדולה הבושה. 

ממשיך הרב קרלנשטיין ומצטט את דברי הרמח"ל ב"מסילת ישרים" (פרק יט): "ודבר זה ביארוהו בתנא דבי אליהו: "כל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה כו', כל ימיו, ומתאווה ומיצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גלויות, זוכה לרוח הקודש בדבריו". 

עוד אומר הרמח"ל: "ואם יאמר אדם: מי אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים וכו', המפני תפלתי יכנסו הגליות ותצמח הישועה? תשובתו בצידו, כאותה ששנינו (סנהדרין לח): 'לפיכך נברא אדם יחידי כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם', וכבר נחת רוח הוא לפניו יתברך שיהיו בניו מבקשים ומתפללים על זאת, ואף שלא תעשה בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה, הנה הם עשו את שלהם והקב"ה שמח בזה". 

קורא הרב קרלנשטיין: "אדם שמתפלל על הגאולה בגלל שהוא כואב את צער השכינה, אף אם מאיזה טעם בקשתו אינה נענית, מכל מקום עצם תפילתו עושה נחת רוח לבורא. עצם הבקשה שיתרבה כבוד שמים משמחת את הקב"ה. אנחנו מתפללים במקומות כה רבים על הגאולה, בל תהיה תפילתנו 'כצפצוף הזרזיר', אלא מתוך מחשבה והתבוננות". 

מסיים הרב קרלנשטיין בסיפור אישי: "אני זוכר כילד, הייתי הולך להתפלל בכולל 'חזון איש' עם הסטייפלר זצ"ל, מדי שבת בשבתו. כאשר הגיעו בקדושה ל'ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך' – אני לא יכול לתאר לכם, כיצד הסטייפלר אמר זאת. הוא תפס את שני העמודים שבצדו, ואמר זאת בהשתפכות הנפש, שהורגשה בכל בית המדרש. 'ממקומך מלכנו תופיע' – תזרח כבר, 'ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך', אפשר היה למשש בידיים את הציפייה וההמתנה לגאולה. 

"הסטייפלר כידוע לא שמע טוב והתפלל בקול רם. כאשר הציבור כבר החל שמונה-עשרה, הוא עוד אחז ב'צור ישראל קומה בעזרת ישראל', וכל בית המדרש רעד. הוא חש בצער השכינה, מיצר בצרתם של ישראל. 

"אם רק נתבונן מעט במה שאנו אומרים ומבקשים – כל צורת התפילה תיראה אחרת, ונזכה שהתפילות יתקבלו ובמהרה ניגאל", מסיים הרב קרלנשטיין את דבריו הנפלאים.