"הלב נשבר לרסיסים": יהונתן דויטש הי"ד הובא למנוחות

בבית העלמין בהר המנוחות נטמן אחר הצהריים (שני) יהונתן דויטש בן ה-23 מבית שאן, שנרצח אתמול בפיגוע בצומת מחולה. המשפחה ביקשה לערוך לו הלוויה צבאית אולם הבקשה נדחתה על ידי צה"ל, למרות שדויטש קיבל זימון למילואים, אחרי שרק לפני פחות מחודש סיים שירות בעזה.

סבו, חיים דויטש, זעק למראה האלונקה ועליה נכדו: "זו תמונה לא אנושית. ריבונו של עולם תוציא את הילד הזה מהאלונקה וקח אותי במקומו. אני מחכה". בהמשך ספד הסב: "השארת לנו חלל ענק שאני מניח שלעולם לא יתמלא. הכאב הוא עצום, אך אנחנו אנשי אמונה, מחויבים לממש את הצו האלוהי עם הכוחות הנפלאים שיש למשפחה שלנו. יהונתן, המשך לעשות טוב גם למעלה, לצד כיסא הטוב".

אימו של יהונתן ספדה לו: "יהונתן בכורי אהובי. איך הלכת לי. לפני 23 שנים זכיתי בך. פלא שלי. גדלת להיות אדם של חסד, מצחיק ושנון. יהונתן שלי, עמוד התווך של המשפחה, כמה צער על אמונה שלנו. הלב שלי נשבר לרסיסים. אם יש בי נחמה זו הידיעה שגדלת כל כך שמח מואר ושלם. כל כך הרבה נחת הסבת לנו. תמיד אמרת לי 'אמא את יודעת שאת מלכה?'. עכשיו אני מלכה שלקחו לה את הכתר".

שחף מושקוביץ, תושבת נחל עוז ספדה גם היא ואמרה: "בלילה שבין השבעה לשמונה באוקטובר, הפנים הטובות של יהונתן היו הראשונות שזכיתי לראות אחרי כמעט 20 שעות בממ"ד. אמרת, 'קוראים לי יונתן, אני ממגלן, באנו לחלץ אותך''. יהונתן, זוכר איך חודשים אחר כך צחקנו כשחשבתי שאתה מחבל? אמרתי לך שאני דואגת לכם ואתה אמרת לי שמעכשיו אתם תדאגו לכולנו. כשנפרדנו באותו רגע לפני שחזרתם להילחם, נתתי לך שרשרת מגן דוד והבטחתי שהיא תשמור עלייך".

מושקוביץ הוסיפה: "הייתה לי הזכות להכיר אדם ערכי כמוך. הייתי רוצה שיהיה לי ילד כמוך. בקשה אחרונה - אם אתה כבר שם למעלה, תן חיבוק ענק לאבא שלי. אסיים בהודעה שיהונתן כתב לי לאחר שהוא חילץ אותנו: 'אני מרגיש שהייתה לי זכות גדולה להגיע אליכם ולתת את החלק שלי, ההגעה אליכם הייתה קרן אור'".

אורי, אביו של יהונתן, סיפר בהלוויה: "הבן שלי היה גיבור. המחבלים השפלים האלו היו חכמים עליו כשהוא נוהג במכונית ולא יכול להגיב להם עם האקדח שיש לו. אם הם היו מגיעים אליו פנים אל פנים, אין לי ספק שיהונתן היה מסתער עליהם ומחסל אותם. הוא היה לוחם אמיתי, אבל לצערי לא היה לו סיכוי בסיטואציה שנוצרה".

"פגעו בבן שלי שלושה כדורים - אחד בראש, אחד בלב ואחד בעורק הראשי", אמר, "הוא לא הצליח להגיב. ברור לי שאם הוא היה יכול להסתער, זה מה שהוא היה עושה דבר ראשון. זה מה שהוא עשה ב-7 באוקטובר. הם עברו בית-בית בנחל עוז, חילצו אנשים ונלחמו כמו אריות".

סיפר בריאיון לכאן 11 על בנו, ששירת בסדיר במגלן, סיים לפני מספר שבועות לחימה בעזה והיה בדרכו לריאיון עבודה כאשר נרצח. "נורא פחדנו. יש לנו עוד שני ילדים, אחד בדובדבן ואחד בסיירת צנחנים. הם יצאו מעזה והייתה הרגשה שזה נגמר כביכול. התחלנו לחלום את החלומות של החיים".

האב סיפר כי בנו התארס לפני שלושה חודשים עם אמונה, תושבת עופרה ולשם כך יצא ליממה אחת מעזה, התארס וחזר למחרת ללחימה. למעשה, הבן לחם מאז היום הראשון למלחמה. לדברי האב, "ב-7.10 הוא נלחם בנחל עוז ואחת התושבות שפתחה לו את הדלת נתנה לו עדיליון עם מגן דוד שהוא שמר בכיס לכל אורך המלחמה".

ביום הפיגוע היה יהונתן בדרכו להיפגש עם ארוסתו ואחר כך לריאיון עבודה ביישוב עופרה מאחר ורצה לעבוד עם נוער בסיכון. "יהונתן היה איש של אנשים ושל שמחה, הוא אהב את המדינה ואת העם בצורה בלתי רגילה. רצה להתחיל ללמוד וחשב לעסוק בחינוך. הוא ואמונה תיכננו לעבוד שניהם בכפר לנוער בסיכון. יהונתן היה שותף בפרויקט שנקרא 'תקוותנו', שמנסה לחבר בין כל חלקי החברה הישראלית. הוא היה פעיל בזה וחלם להקים תנועה ולהשפיע על החברה הישראלית", סיפר אביו.

אורי סיפר כי שמע על הפיגוע בתקשורת ונסע לכיוון. לדבריו, "התקשרנו והוא לא ענה. הגעתי למקום, השארתי את האוטו באמצע הכביש והתחלתי לרוץ לכיוון המחסום. ביקשתי מאנשים שם שיגידו לי אם זה הוא או לא. שאלו אותי מה השם שלו ומה הרכב ואז ראיתי שהם הולכים אחורה וכולם שתקו. התקדמתי אליהם ואמרתי 'בבקשה תגידו לי', והם הולכים אחורה. כשהשוטרות אמרו לי שהמצב לא טוב הבנתי".

יהונתן הי"ד, שהותיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות אחת, היה פעיל בבני עקיבא בבית שאן ולמד בישיבה התיכונית. ראש העיר בית שאן נועם ג'ומעה סיפר: "מדובר בצעיר מדהים ברמות שקשה לתאר. ציוני, ערכי, היה חלק מחבורה מצומצמת שעשו בבית שאן את הבלתי-ייאמן בתקופת הקורונה. מתנדב בכל רמ"ח איבריו. הוא היה מתנדב סדרתי, לב ענק שהטביע חותם לא קטן בעיר בית שאן ובכלל".

אורן דגן, תושב קיבוץ נחל עוז, סיפר היום בפוסט שכתב כי יהונתן חילץ אותו בשבעה באוקטובר מהבית בעוטף עזה. על פי דגן, "הפנים האנושיות הראשונות שראיתי בשבת השחורה ההיא בנחל עוז היו הפנים של יהונתן. יצאתי אחרי 18 שעות מהממ"ד והוא עמד מולי שם, בפתח הדלת, רזה וממושקף ועייף וצעיר, כאילו ילד שהתחפש לחייל. יהונתן הוביל אותי ועוד 4 שכנים נוספים. סמכנו עליו ועל הצוות שלו. הם העמיסו אותנו על האמרים ומשם לפינוי. ניצלנו".

"אתמול יהונתן נרצח בפיגוע בבקעת הירדן. הוא היה חזק וגיבור ומת צעיר מדי. בפעם האחרונה שנפגשנו, לפני כמה חודשים, עוד הספקתי להגיד לו תודה על החילוץ. יהונתן, אני לא יודע למה זה קרה, אבל זה בטח לא הגיע לך, היית אמור ליהנות עכשיו מחיים של חייל משוחרר, לחיות את חייך ולספר לנכדים שלך איך נלחמת פעם בנחל עוז. זה כבר לא יקרה. אבל לפחות תודה אחרונה, לפחות זה. תודה שהיית שם ותודה שחילצת אותנו".