אין לשאת שתי נשים: רבינו גרשום והתקנות ששומרות על הבית היהודי

למי מאיתנו לא יצא להזהיר את החבר, "אל תפתח – חרם דרבנו גרשום"? אך מי היה רבנו גרשום, שבזכותו אנחנו יכולים להגן על הפרטיות שלנו?

רבנו גרשום מאור הגולה היה גדול רבני אשכנז לפני אלף שנה, ולכן נקרא שמו "מאור הגולה", שהאיר את עיני כל הגולה בתורתו. הוא נולד לאביו, רבי יהודה, למד תורה מפי רבנו ליאון, ומפי רבנו חננאל בן חושיאל (תלמידם של גאוני בבל, ויש מגדירים אותו כאחרון גאוני בבל). גם אחיו רבי מכיר היה תלמיד חכם מפורסם, אולם רבנו גרשום היה הגדול מכולם, והשפעתו היתה גם יותר מהשפעת רבותיו ואבותיו.

רבנו גרשום היה הראשון שחיבר פירוש לתלמוד, עוד לפני תלמיד תלמידו רש"י (רש"י למד מפי רבי יעקב בר יקר, תלמיד רגמ"ה), אלא שפירושו הוא קצר יותר, ומתאים רק לחכמים גדולים, ואילו רש"י מפרש כל מילה ומילה, עד שכל אחד יכול לקרוא ולהבין את הגמרא. פירושו למספר מסכתות נדפס בשולי הדף עד ימינו. רבי נתן מרומי מזכירו בשם "המורה ממגנצא". ואכן, רבנו גרשום היה גם מלמד תינוקות, כמו רבי חייא הגדול, שהפיץ את התורה בדרך של לימוד תינוקות של בית רבן, וכך גם רש"י הקדוש, שהיה מלמד תינוקות.

אחד הפיוטים המפורסמים שחיבר, נאמר בסליחות:

"העיר הקודש והמחוזות

היו לחרפה ולבזות

וכל מחמדיה טבועות וגנוזות

ואין שיור רק התורה הזאת".

אף על פי שהחרם שעשה רבנו גרשום על המסתכל במכתב שאינו שלו שימושי יותר ביומיום, שתי תקנות אחרות שלו, שגם הן נקבעו בחרם (שהעובר עליהן ראוי להחרמה ונידוי), הן חשובות ביותר למשפחה היהודית: התקנה הראשונה היא שאין לשאת שתי נשים. היא התקבלה בכל תפוצות אשכנז, ואילו בארצות המזרח לא נתקבלה כאיסור. התקנה השנייה היא שאין לגרש אישה בעל כרחה. הפוסק האחרון, הרא"ש, כותב על תקנות רביו גרשום: "ותקנותיו וגזרותיו קבועות ותקועות כאילו נתנו מסיני". רש"י כותב עליו: "אין גדול כמותו להתיר... וכל שכן רבנו גרשום זכר צדיק וקדוש לברכה שמאיר עיני גולה, וכולנו מפיו חיין וכל בני גלות אשכנז וכיתים תלמידי תלמידיו הן".

מלבד התקנות המפורסמות האלו, תיקן רגמ"ה עוד תקנות רבות ושונות, מתוכן מיוחסות לו בבירור שש עשרה תקנות ידועות.

באופן פלאי השתמרה הכתובה שכתב לאשתו השנייה, בונא היה שמה, ביום ט"ז בטבת ד' תשע"ג, 30 בינואר 1013, לפני אלף ואחת עשרה שנים, והיא נמצאת בספריה הבודלייאנית. יש הטוענים כי אשתו זו סרה מדרך הישר, וניסתה להעליל עליו עלילות. יש גם מקורות הטוענים כי היא הסיתה את בנו של רבנו גרשום להשתמד, ורבנו גרשום ישב עליו שבעה, ומכאן למדו הפוסקים כי על אדם שעוזב את הדת יש לשבת שבעה כאילו מת. אמנם יש הסבורים כי הבן נאנס להשתמד, ובסופו של דבר נהרג, ורבנו גרשום ישב עליו שבעה משום שמת.